תקיעות בנושא- קשר זוגי

אני בת 29 ומרגישה מאוד תקועה בנושא קשר זוגי - אני רוצה להכיר גבר כלבבי, להתאהב, לקיים קשר שיהיה מבוסס על משיכה מינית ורגשית (יחד!) לבחור וזה לא קורה משום מה... קצת על עצמי: אני נראית טוב מאוד- יש לי מעט עודף משקל, שאני משתדלת להתמודד איתו אבל חוץ מזה אני מאוד מרוצה מהמראה שלי. באישיותי- אני חברותית, אוהבת להכיר אנשים ומקומות חדשים, להתעניין, לקרוא ולהשכיל, לטייל, לבלות, אני מסתדרת עם אנשים בגילאים שונים ויש לי חברים שונים ומגוונים מכל תחנה בחיי....אני ישרה ואמינה ויודעת להיות חברה טובה. אני מודעת היטב ליתרונות וגם לחסרונות שלי. אני מאוד פתוחה להכרות רומנטית ומאמינה שאי אפשר לדעת מאין יבוא המזל ולכן אני נענית בחיוב להצעות של אנשים להכיר לי מישהו/ להכרות בבילוי: פאב, מועדון וכו'/ אתרי הכרויות וצ'אטים וסתם לכל הכרות (ברחוב, בעבודה ...) וכו' סה"כ אני מאוד חשופה לקהל, לאנשים כי אני טיפוס פעיל אבל הפלא ופלא אני לא מכירה גבר כלבבי. כל פגישה עיוורת נוחלת כישלון, בד"כ מבחינתי. ברוב המקרים הבחורים שאני מכירה בדרך זו לא מוצאים חן בעיני חיצונית. ברשת האינטרנט, הכרתי יותר סוטים ומחפשי סטוץ ללילה מאשר אנשים "נורמלים". במועדונים ופאבים...ישנה אווירה של שוק בשר ולא של הכרות אמיתית וגם ככל שאני גדלה יותר, החבר'ה שמגיעים לשם הופכים להיות יותר ויותר קטנים ממני. ראוי לציין שבשנה האחרונה אני חווה תופעה מוזרה (!) של גברים צעירים ממני (25-27) שמאוד חפצים ביקרי ואפילו מביעים עניין ברצינות אבל אני לא מעונינת להכיר מישהו צעיר ממני. יש לי בעיה תרבותית עם העניין. ניסיתי להשתנות אך ללא הועיל. כאשר אני עם גבר צעיר ממני, אני מרגישה ש-50% מהנשיות שלי מתפספסת. בנוסף, לכל המקומות שכבר איכשהו מתאימים לי....מגיעה אוכלוסיה קבועה. אין ממש תחלופה. מעגל סגור. ברוב הזמן אני בעבודה. דווקא יש לי עבודה שבה אני פוגשת המון אנשים חדשים ולפי הנראה לעין, יש פוטנציאל להכרות- גם במפגשים עצמם וגם בנסיעות ממקום למקום אך באופן מוזר לא הכרתי עוד אף אחד בצורה רומנטית ויתרה מכך, אני נפגשת בעיקר עם אנשים בעלי משפחות. אני באמת מנסה להבין מה הבעיה ומוכנה להביט לעצמי ישר בעיניים ולנסות לשפר את מה שדרוש, אבל אני באמת לא מוצאת סיבה הגיונית למצבי למעט "גורל"/ "מזל"/ "קארמה" (חחחח) ראוי לציין שיש לי מחזרים אך זה צריך להיות הדדי ולכן כל חיזור חד צדדי "מספק" אותי בדיוק ל- 5 דק'. האם אני בררנית מדי? גם על זה אני אנסה לענות........אני חושבת שלא. אני רוצה מישהו שימצא חן בעיני חיצונית (קודם כל) ואח"כ כמובן לתת לזה צ'אנס במטרה ליצור גם חיבור רגשי-נפשי- אינטלקטואלי בינינו. האם זו בקשה כזו גדולה? ראוי לציין, שניסיתי לצאת עם אנשים שלא היו הטעם שלי מבחינה חיצונית אבל היתה להן אישיות כלבבי (חמים, מענינים, רציניים...) אך תמיד באיזשהו שלב מצב שכזה מביא אותי ל"שבירת כלים". המצב לדעתי קצת מחמיר לאור העובדה שגם כשאני רוצה קצת לצאת מהשגרה ומ"בועת הבילויים" באיזור שלי, אין לי עם מי, למרות החברים הלא מעטים שיש לי. אני בעד לשנות אווירה , ללכת מדי פעם לסוף שבוע בעיר אחרת, לטייל בחו"ל אך אף פעם זה לא מתאים לחברות שלי. זאת לומדת/זאת עובדת/לזאת אין כסף/זאת היתה בחול שנה שעברה .....אני בטוחה שהמסר הובן...וכך אני מוצאת את עצמי שוב באותה "בועה". כמו אילוץ. לפעמים אני מרגישה שאני נמצאת במעין ראיון אינסופי, שלא נגמר. כמו "מעביד" שמחפש את "העובד" המתאים למשרה ולא מוצא........זה מתיש נפשית. אני כל הזמן מתחבטת בשאלה האם פשוט להרפות כלומר: לא לעשות כלום בנידון (לא לצאת לבלינדייטים, לא לגלוש ברשת ועוד) ופשוט לחכות שהמזל ינחת יום אחד (וזה קורה לפעמים, תאמינו לי....) או להמשיך "לעבוד קשה" ולקחת שליטה על גורלי עד כמה שאפשר. (האומנם אפשר?) דווקא היו 2-3 גברים שמצאו חן בעיני השנה אך הם לא ממש "שמים עלי" ותאמין לי שאני לא בתסבוכת של להתאהב בגבר שלא מעוניין. ברגע שאני מבינה שזה לא הדדי, מבחינתי הסיפור נגנז ואני לא מתעסקת בכך יותר. אני תמיד עם הראש קדימה..... אני רוצה "לפתוח" את המציאות שלי לזוגיות ולהסיר את "החסימה" המוזרה הזאת... אני אשמח מאוד אם תקרא בעיון מה שכתבתי ותעניק התיחסות ו/או פרספקטיבה שונה לדברים שהוצאו מליבי. אולי דברים שרואים משם לא רואים מכאן... ת ו ד ה !

לדנה . בבהירות רבה תיארת את המצב שלך.ראשית באתר יש מספר כתבות על זוגיות ותוכלי לקרוא כנסי לאתר של ד"ר אברהם, שנית כישוריים זוגים ניתניים ללמידה ופיתוח כמו כישורים אחרים ,וכאן הייתי מציעה לך לעשות משהו יותר מעשי, ללכת לסדנה מקצועית , להתיעץ עם איש מקצוע, כי הרבה חזרות על אותם אירועי חיים לא בהכרח מקדמים את עינינך, פני לכיוונים שלא עשית עדין בהצלחה יהודית