פרק ב' והפחד ממחוייבות

אני בן 35 גרוש+ילד שחי כבר שנה ושמונה חודשים עם בחורה רוקה בת 32 שהיכרתי מס' חודשים לאחר שנפרדתי מאשתי הראשונה. את הנישואים עזבתי לאחר שנתיים של ייעוץ וטיפול שלווה בהתלבטויות קשות.הסיבה היתה בעיקר חוסר סיפוק מהמערכת הזוגית בהיבט המשיכה. הספק היה במשך כל שנות הנישואים לעיתים באש נמוכה ולעיתים באש גבוהה.חיפשתי להתאהב- דבר שראיתי אז כמשאלת לב אולם אני לא בטוח היום שזהו המתכון הנכון לחיי זוגיות טובים. הקשר עם חברתי הנוכחית הינו בוגר יותר ,המיניות משמעותית יותר אולם גם עכשיו אני לא מרגיש שהתאהבתי ואני לא מתרגש.פשוט טוב לי. חברתי רוצה להתמסד.חתונה,ילדים,דירה אני יודע שזה ה"מחיר" שאני צריך לשלם כדי להשאר איתה הבעיה היא שאני רואה בזה "מחיר"-ולא יעד נכסף כמו שהייתי אמור לרצות לי חשובה הזוגיות כמו שהיא.לא מעניין אותי להתפתח לשלבים מתקדמים כמו להקים משפחה עם כל המטלות הכרוכות בכך.אולי לוקח לי להתבשל לאט? אני גם מאוד חושש שזה לא יצליח ואז לא אוכל להתגרש בשנית בשל סיבות כלכליות. זה נכון שצריך תמיד לחשוב חיובי אבל...הרי זה כבר קרה לי למרות התמימות. גם בנישואים הראשונים לקח לי הרבה זמן עד שהסכמתי להביא ילד לעולם אבל אני מאושר להיות אבא ואוהב את הילד שלי מאוד. אני מודע לכך שכל קשר משמעותי יסתיים בשלב השאלה הזהה-"יחסינו לאן?" וכדי לזכות בקשר כזה אני צריך להכריח את עצמי לרצות להתמסד. איך מצליחים לרצות? האם הבעיה היא בעוצמת האהבה או פשוט בפחד עמוק לא מוסבר.

עודד שנתיים טיפול בוודאי פיתחו אצלך הבנה לרגשות ומחשבות והקשר שבניהם. ובוודאי הבנת שהתאהבות היא מצב שאינו נימשך לאורך שנים, אך המושג טוב לי בהחלט מראה על קשר טוב , ואולי הפעם כן תוכל ליצור זוגיות לאורך שנים. אך יש לשאר שמי שאוהבת אותך תירצה גם לקשור את עתידה איתך וללדת ילדים ,ואם לך קשה להתחייב אמור לה שאתה מעונין בקשר שאינו מוביל להתחייבות, כמובן שאתה מסתכן אך לפחות אתה ברור אמיתי וחי בשלווה ובכנות בתוך עצמך ועם הבת זוג ומכן ההתלבטות היא שלה ולא שלך יותר. בהצלחה יהודית.