מרגישה אבודה

אני וחבר שלי יחד כשנתיים, ובמשך כל הזמן הזה הרגשתי רע על זה שאני לא רוצה שהוא יתפתח... זה מתבטא בכך שאני מרגישה רע אם הוא יוצא עם חברים או ידידות שלו (כולל האקסית, למרות שהרגשות אליה כבר דעכו לגמרי) , יוצא בלעדיי למסיבות, או אפילו בצבא מדבר עם ידידות שלו... אני לא כובלת אותו ואומרת לו שזה מפריע לי כי אני לא חושבת שאני צריכה להכתיב לו את החיים כפי שאני הייתי רוצה שהם יהיו, אלא אלו החיים שלו.. אבל עדיין, אני מרגישה תמיד שאני צריכה לגרום לו לקנא ולהראות לו שיש לי הרבה ידידים שרוצים להיות איתי בקשר (גם רוצים אותי מבחינה רומנטית) וכשהוא יוצא בלעדיי לכל מיני מקומות אני פשוט אוכלת את עצמי מבפנים. לפעמים יוצא שאני פולטת לו שאני לא רוצה שהוא יילך, אבל רוב הפעמים אני משאירה את זה בתוכי כי אני לא רוצה לגרום לו לסבול ולנתק אותו מהחברים שלו... אני מאמינה בו, בחיים לא ראיתי אדם כן כמותו, ובחנתי אותו מספר פעמים והוא לעולם לא שיקר לי לגבי משהו (שזה נדיר!)... הוא לא טיפוס בוגדני, ואני בוטחת בו אבל אולי אני מפחדת שגם לא מתוך רצון או בחירה הוא יכיר מישהי ומבלי לשים לב הוא יתאהב בה... :( אני יודעת שזה לא נכון לחשוב ככה, אבל אני לא מסוגלת להוציא את המחשבה הזאת מהראש שלי כי אני אוהבת אותו כל כך וכבר נפרדנו מספר פעמים וסבלתי ואני לא רוצה שזה יקרה שוב... :(