שלום

אני בת 24, בחרתי במקצוע מאוד בעייתי, אותו אני לומדת גם עכשיו - והוא אמנות. אמנם יצא לי לעבוד בו (עם הכישורים הטבעיים שלי) אבל לא ממש קיבלתי על זה כסף. אין לי כסף משל עצמי, כל הזמן ההורים עוזרים לי ונמאס לי מזה. אני מאוד בדיכאון, כי אני מחפשת עבודה כל הזמן, כל היום וכל דבר שאני מוצאת (ולא מתוך פינוק), לא מתאים לי. למה לא מתאים? כי אין לי הרבה נסיון בעבודות "רגילות" שרוב הסטודנטים עובדים בהן וגם אם אני מנסה להמציא נסיון, אז "עולים" עלי די מהר ומפטרים אותי. כשאין לי ניסיון אני אומרת שאני "יכולה ללמוד תוך כדי עבודה" וזה לא מספק אותם. הם אומרים ש"אין מצב" ורק מחפשים אנשים עם ניסיון. אני מנפה כ99 אחוזים מהצעות עבודה שאני רואה רק כי כתוב בכוכביות גדולות ובפונטים מודגשים ש"קיים צורך בניסיון". או "חובה ניסיון" ו"פניות לא מתאימות לא תיעננה". בנוסף, אני לא טובה בעבודות האלה, שיש מעלי "אחראי משמרת". זאת כנראה האינטרקציה שתמיד יש לי איתם, גם כשאני משתדלת להיות מה שהם רוצים שאהיה, זה לא מצליח. למשל, היו עבודות שהייתי צריכה לעשות דבר פעוט שנניח לא הלך לי משהו ממש במקרה, ואז בא האחראי משמרת או עובד אחר ולהם זה הצליח. זה קורה הרבה,כל עבודה שהיא אינה עצמאית מוציאה ממני את הגרוע ביותר, לעומת עבודות עצמאיות, שמוציאות ממני את הטוב ביותר. יש לי הרבה חברים שעובדים בעבודות עצמאיות ואני מקנאה בהם, איך הם הגיעו לשם, חלקם אפילו צעירים ממני. הם עובדים במה שהם רוצים, מרוויחים טוב ואני תוהה עד איזה גיל אני אאלץ לעבוד בעבודות שחורות שבלאו הכי מפטרים אותי מהן כי אני לא מתאימה. אני כבר לא מנסה לנסות, כי זאת תוצאה ידועה מראש. עבדתי בעשרות עבודות "שחורות" כבר וזה תמיד "זמני" כי אני לא מסתדרת בסביבת העבודה או עם האחראי משמרת וכיו".ב למשל, כשאני מלצרית, תמיד הכל לאט, כי אני מפחדת לשבור כוס, אני מראה להם שאני מפחדת מהם למרות שאין באמת ממה. הם כל הזמן מסתכלים עלי בעיניים צרות ולא נותנים לי להוכיח את עצמי. כשעבדתי עצמאית, בלי מי שיגיד לי מה לעשות, הצלחתי לסיים פרוייקטים בזמן, הגשתי עבודות טובות והלקוחות היו מרוצים. אבל אני יושבת בבית ואומרת לעצמי איך בחרתי במקצוע שאין בו שום עתיד, אני לא יודעת איך אני אחיה בעוד שנה, או בעוד חמש שנים. ממה בדיוק? מקצבת מובטלים? אבל אין מקצוע אחר שאני מתאימה לו (וכבר עשיתי אבחונים פסיכולוגיים וכו). אין משהו אחר. ואני כל היום יושבת בבית ומחפשת עבודה ושולחת קורות חיים ושום דבר לא מצליח לי. אני כבר מחפשת עבודה מסודרת מאז שהשתחררתי מהצבא וכל הזמן זה רק "זמני". העבודות שאני כן עובדת בהן לא מכניסות לי כסף, כבר עשיתי הרבה דברים בהתנדבות בשביל הרזומה (חלק מהמעסיקים מנצלים את העובדה שאין במקצוע הזה הרבה דרישה ושאם אתה "מתחיל" אז זה בסדר לא לשלם כלום. לפעמים הם גם חושבים שזה בסדר לא לשלם כלום גם אם יש לך תיק עבודות ממש מוצלח, מה שלדעתי אני חושבת שיש לי. לפעמים אני מבינה אותם, אבל יש לי כבר ניסיון וכשרון ובכ"ז אני ממשיכה לעשות עבודות בהתנדבות..). קשה לי עם זה, כי אין לי עצמאות כלכלית ואני נתונה כל הזמן לחסדיהם של ההורים. אי אפשר לחיות ככה!

מזדהה איתך מאוד! גם אני לא מוצאת את עצמי במקומות עבודה וזה קשה מאוד! אני גם בטיפול ומאובחנת כלקויית קשב ע"ב נפשי..........אבל זה לא עוזר בשביל להביא כסף אני באותן התלבטויות כמוך כי גם אני לא מסתדרת עם מסגרות ועם ממונים צמודים מדי. מצד שני- בעבודות עצמאיות כמו שציינת- יש בעיית פרנסה. גם אני מסתובבת סביב עצמי כל הזמן.....לא יודעת איך להמציא נסיון. צרת רבים נחמת טיפשים(אבל זה עדיין מעודד שאני לא היחידה בעולם עם בעיה כזאת...) בהצלחה לשתינו בחיים(אני יודעת שזה מאוד מדכא.......אני כבר לוקחת כדורים נגד דיכאון.....)

שלום ליאת, אחד השותפים הבכירים שלי הוא מוזיקאי, והוא מצליח מאוד. אני בעצמי עושה את מה שאני אוהב - חוקר מוח. את הכל אנו משלבים בעסק שלנו, ואנחנו מחפשים אנשים דומים, שרוצים לעשות את מה שהם אוהבים וטובים בו. רוצה להיות עצמאית ולעסוק במה שאת טובה בו? אשמח לעזור לך. שלחי לי מייל עם קו"ח ואחזור אלייך, [email protected] יונתן