בעיה
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום, אני בת 40 ועובדת מזה מספר שנים במוסד אקדמי כמזכירה. השכר לא גבוה אבל יש פלוסים כגון מרחק מהבית, ואופי יחסית מגוון ועצמאי של עבודה. אני סובלת מדכאון וחרדות למעלה מעשרים שנה, ולפני כארבע שנים התחלתי טיפול תרופתי ושיחתי, שלא עזרו מי יודע מה. איני מוצאת עזרה בטיפול פסיכולוגי ומבחינת תרופות כנראה שאצטרך לשמש שפן נסיונות עד שתמצא התרופה שתעזור לי, או שלא. הבעיה שמטרידה אותי היא זו: אני מאוד רגישה לסובב אותי ומתקשה להרגיש בנוח עם אנשים מכל מיני סיבות, גם מפני חשש להישפט על-ידם (שאינו חשש לא מבוסס, שכן אנשים מרבים להעיר על כל מיני דברים, ולפעמים די במבטים ביקורתיים שאומרים הכל) אבל בעיקר מפני שאני מנתחת תמיד את המניעים והמנגנונים המפעילים אותם ומאבחנת המון צביעות, רוע, אינטריגות ורכילות מרושעת וקשה לי לשאת זאת. בנוסף, אני מזכירתן של שתי בוסיות, כשהאחת היא טיפוס נוירוטי, שיורה בלשונה כל העת והתנהגותה גובלת לעיתים בהתעללות. כיון שאיני נוהגת לשתוק, אני מתחצפת אליה ויש הרבה התפרצויות הדדיות בינינו. לאחרונה הגענו למעין "שקט תעשייתי", שכן היא מעריכה את האינטליגנציה שלי ואת כושר העבודה שלי והיא גם מפחדת קצת כנראה מלשוני הבוטה. הבוסית השניה שונה ממנה, אינה מחצינה כל כך את תגובותיה אבל מאוד ביקורתית ומשדרת קרירות אנטיפתית או צביעות חמימה. גם היא מעריכה מאוד את האינטליגנציה שלי אבל "מודעת" לחוסר הביטחון שלי ולאופיי המופנם והמפוחד. מה שמטריד אותי הוא שאני מודעת למה שהיא חושבת עלי ודי נמאס לי מהשיפוט האינסופי שקיים בעולם. מזה זמן רב לא טוב לי בעבודה בגלל התחושות הללו, כפי שלא טוב לי גם בעולם. אני לא נשואה ועל התחום הזוגי כבר ויתרתי מזמן. מה שמעניין אותי הוא בכל זאת להמשיך ולהתפרנס איכשהו כדי להעסיק את עצמי ולא לשקוע עוד יותר במחשבות פסימיות, שגם כך ממלאות את ראשי. ברור לי שכך המצב בכל מקום עבודה ולכן איני רואה טעם בלנסות ולחפש מקום אחר, כי מי יודע איזה צרות נוספות יביא עימו. לא מסוגלת לגייס הסתכלות אופטימית על החיים, ומאבדת את הסבלנות כלפי אנשים שחיים באיזו הדחקה או הכחשה. לאחר שבשנה האחרונה חוויתי איזו "התמוטטות" שנראתה לעינם של יתר העובדים (התפרצויות בכי וסרקאזם) אני מרגישה כמו מישהי שבכל פעם בודקים את מצבה הנפשי ככשואלים אותה מה שלומה, וגם כשאני משקרת, כפי שאני רגילה לעשות כל כך הרבה זמן, אני רואה את הספק הבוחן בעיניהם ופשוט בא לי להקיא. אולי לא תוכל לסייע אבל לפחות הוצאתי קצת מהמועקה תודה
כל אחד מאיתנו החליף במהלך חייו אינסטלטור, מכונאי, רופא או גנן. ככה צריך לעשות עם הפסיכולוג/ית שהקשר המקצועי איתו/ה לא עזר. במילים אחרות: השיטה כן אמורה לסייע לך, וזה בהחלט קורה שאיש מקצוע מסויים אינו מי שיכול להצליח בכך. המשך התנהלות חייך ללא הרמוניה בעבודה, ללא זוגיות, וללא שלוות נפש - הוא ממש אסון שצריך להמנע. אם תרצי הפנייה למישהו מתאים, פני למייל האישי, עם איזכור מכתבך כאן, וציון מיקומך בארץ. [email protected] כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
