חלוקה בלתי צודקת של הנטל

היי, תהיתי האם זה תקין שנטל ניקיון הבית נופל רק על צד אחד (הרי הוא אני). אציין כי בן זוגי אינו פרמיטיבי בדעותיו כך שהתנהגות זו אינה נובעת מתפיסותיו. הוא פשוט עצלן. מידי פעם לאחר הפגת מורת רוח מצידי - הוא מואיל בטובו לסייע, אולם באופן קבוע אחריות, אכפתיות ועשייה בנוגע לניקיון הבית נופלת עליי. מה עושים? איך "מחנכים" והאם בכלל? אינני יכולה לחיות בליכלוך ולכן שיטות של הפגנת חוסר אכפתיות מצידי מצאו עצמן ככישלון. אשמח לתגובות ועצות חכמות, די נשבר לי... מיכל

שלום מיכל, מאחר והדר' נמצא בחו"ל אז עד שהוא יענה לך אני אגיד לך מה אני חושבת, גברים ונשים הם שונים בהרבה נושאים, ענייני הבית הוא אחד מהם, גם לי יש ויכוחים עם בן זוגי לגבי האכפתיות שלו כלפי הבית, עלי לציין שהוא שוטף הכלים העיקרי בבית וכן אחראי לפינוי האשפה, הוא ממלא את תפקידיו במסירות אך לא מעבר לכך, אני זו שצריכה להזכיר לו שישנן עוד מטלות שגרתיות ולא שגרתיות בבית, אני גם שוטפת כלים וגם דואגת לשאר עניני הבית - ז"א נקיון יסודי וכל מיני נקיונות שהוא ולא גברים אחרים בחיים לא היו חושבים שבכלל צריך לעשות, ולכן צריך לבקש מהם לעשות ואם הם לא עוזרים בדברים האלו אז צריך גם לדרוש, כמובן שזה גם תלוי בחלוקת הנטל מחוץ לבית של כל אחד מבני הזוג ואם אחד מאיתנו עובד פחות זמן אזי הוא צריך להתחשב בשני אך אין כאן מקום לחד צדדיות, לפי דעתי זה מאוד חשוב כי לרוב הגברים יש נטיה לעצלות ואדישות כאשר הם רואים שהאשה "מסתדרת" לבד עם המטלות, כאשר אנו כנשים רואות את הגבר שלנו מבצע מטלה כלשהי אנחנו רוב הזמן מתנדבות לעזור לו מתוך כל מיני סיבות שקצרה היריעה מלפרט, אך לא כך אצל הגבר אשר אין לו בעיה להמשיך לצפות במשחק כדורגל ואף להרגיש טוב עם זה, אין מה לעשות, אנחנו צריכות ללמוד לקבל את השוני באופיים של הגברים מאיתנו הנשים, ומתוך מודעות לשוני הזה לנסות ולקרב אותם למטרתנו, עלי לציין שאין בדברי להשמיץ את האופי הגברי אלא ההיפך, עלינו קודם כל לקבל אותם באהבה, כמו כן, אני יודעת שיש גברים יוצאים מן הכלל, אך דיברתי כאן על הרוב המכריע.

תודה רבה על התשובה!

הי מיכל, אני מאד מזדהה איתך, יש לי את אותה הבעיה , בעלי "לא רואה לכלוך" וזה לא מפריע לו כשהוא רואה, ואני לעומת זאת לא יכולה לשבת אם הבית מלוכלך. נסיונות שלי בלא לנקות ולראות מתי זה יפריע לו - נכשלו מכיון שתמיד אני נשברתי באיזהשהו שלב- הרבה לפני שזה הפריע לו, בסופו של דבר החלטתי לא לתת לזה לעבור בינינו, הבנתי שספונג'ה הוא לא יעשה, כך שאני מפעילה אותו בדברים אחרים מידי פעם- כביסה, אבק, אשפה (כמעט תמיד הוא),עציצים, אחרי הספונג'ה אני משאירה לפעמים את החפצים שהרמתי מורמים והוא מסדר. לטענתו הוא לא רק שלא רואה את הלכלוך(למרות שלפעמים הוא מנקה נקודתית אם יש כתם בולט- את זה הוא למד), הוא מבחינתו שניקח מנקה וכך זה ירד משנינו, אך אני העדפתי את הדרך הזו ובד"כ זה עובד, כשצריך אני מזכירה לו - להוריד כביס, זבל וכ"ו ולפעמים זה בא ממנו. זה לא תמיד פייר אבל למדתי לחיות אם זה ולהבין שאין מה לעשות כולנו שונים ולא נוכל בגיל הזה לחנך משהו- פשוטאפשר לנסות ולהגיע לעמק השווה(פחות או יותר) במקום לריב על זה בלי סוף. בהצלחה!

תודה רבה.

מכיל, מה לשות, לך זה מפריע יותר אז זה כנראה ימשיך להיות "התפקיד שלך" ולא יעזור שום דבר. מה שאת צריכה לעשות זה להבהיר ביניכם מה הם התפקידים שלו. למשל - ללכת לסופרמרקט או לעשות מטלות אחרות, אולי בדברים שכן מפריעים לו. אני מזדהה עמוקות גם איתך וגם עם בעלך, וזה קשה. מצד אחד אני יודעת שצריך לנקות מדי פעם והייתי רוצה שבנזוגי יתרום את חלקו לעבודה מייאשת זו (ואני בכוונה לא אומרת יעזור לי. זה הבית שלו בדיוק כמו ששלי), אבל מצד שני גם לי מתחשק לפעמים לשבת רגל על רגל ולראות גדילי אבק לא ממש מפריע לי. אז מדי פעם, כמו לפני שבאים אורחים או כשנגמר מה ללבוש או כשמפלס גדילי האבק עולה לרמה מסוכנת לבריאות, שנינו תופסים זמן פנוי, כשאין כדורגל ואין סקס והעיר הגדולה, משנסים מתניים ומנקים ביחד. יותר כיף, יותר מהר, ופחות מריבות.

תשובה גדולה! יחד עם זאת, ואם הבנתי נכון, המשמעות של מה שהצעת היא לפתוח במריבה או אם להשתמש בדימויים שלך, להפוך את הבית ל"שדה קרב". האם זו אכן הדרך? מיכל

סליחה ד"ר יוסי אברהם, אבל התשובה הזאת איך לומר, ממש מקוממת! מבלי ששמת לב גם אתה יצאת איך לומר בעדינות, שובניסט. בעיה של בנות הזוג? הן אלה שלא בסדר? מעניין מאוד. הגברים ימשיכו להתנהג בחזירות ואנחנו ננקה את הבית, נבשל, נטפל בילדים, וגם נצא אשמות ולא אסרטיביות!!! אולי כדאי שנלך לדבר על זה עם פסיכולוג. בעצם עם פסיכולוגית. יותר עדיף. גלית