חוסר קירבה

שלום אנחנו נשואים 10 שנים + 4 ילדים . לפני חודש וחצי ילדתי . ההריון היה לא מתוכנן ורציתי לעשות הפלה אך בעלי התחנן והבטיח הבטחות רבות . במשך ההריון הוא באמת עזר עם הילדים אך אני לא הרגשתי שכלפיי היחס השתנה ( הוא הבטיח שנצא ביחד וכו) אני תמיד מרגישה שאני שותפה לדירה איתו ולא אישתו. מהשליש השלישי להריון הוא גם לא מתקרב אליי, לא נוגע בי . אז הוא טען שבגלל המצב הבריאותי שלי (סבלתי מבצקות וכאבי גב) הוא לא מסוגל . היום הוא כמעט מתעלם ממני , במשך המלחמה לא היינו ביחד ונפגשנו רק בסופי שבוע הוא אפילו לא ישן איתי אלא בסלון בטענה שיותר נוח לו בספה בגלל כאבים בברך. היום כשאני כבר שבועיים בבית הוא עדיין לא מתקרב אליי והפעם כי הוא עייף. כשאני מנסה לדבר איתו בלילה הוא כועס כי אני מעירה אותו. כשאני מנסה לדבר איתו בשעות אחרות הוא אומר שקשה לו שהוא לחוץ מהעבודה ועייף. זה חזר על עצמו בכל פעם כשילדתי והפעם חמור יותר. אני מרגישה מרומה ומנוצלת. אני זו שצריכה שמישהו יתמוך בי , אני זו שילדתי ועברתי את כל הסבל שכרוך בכך. אני זו שקמה בלילות ומניקה וקשה לה. וכל מה שאני צריכה ממנו זה חום ואהבה והוא לא מסוגל לתת לי כי הוא "במצב קשה". הוא טוען שאני כל הזמן מסתכלת על חצי הכוס הריקה. כי הוא עוזר בבית ועם הילדים. אבל אני רוצה גם קצת לעצמי. האם אני מגזימה כמו שהוא אומר? או שהוא לא מספיק מתאמץ? תודה מראש

מסתמן שיש בניכם בעיה שיתכן שחלקה נעוצה בהתמודדות של בעלך עם עצמו, אם אין לכם יכולת להבהיר את הצרכים,אני ממליצה לפנות למטפל מקצועי בתחום הטיפול המשפחתי/זוגי ולקבל הדרכה, אני מבינה שהקושי הוא מתמשך ולכן אין לצפות שהשיפור יתרחש מעצמו. אוכל לעזור לך במציאת המטפל אם תפני למיל הפרטי שלי עם ציון מקומך בארץ [email protected]