האם לוותר על האקסית-ואיך אתגבר על אהבה עזה שנגדעה?

שלום וברכה :) אני בחור בן 27. סיימתי לפני כחמישה חודשים קשר בן סה"כ שנה(5 חודשים כידידים מאוד קרובים, ו-7 כחברים). אציין כי מבחינת רגש, תשוקה, כימיה ואינטימיות - היה קשר עוצמתי מאוד לפחות בחודשים הראשונים. בהמשך - הסתבר שהורי הבחורה התנגדו לקשר מסיבות גזעניות+אולי הבדלי גיל(מדובר בבחורה צעירה ממני ב-8 שנים). הנושא שבר אותנו בסוף - היא ניסתה להתמודד עימם, אך מדובר סה"כ בחיילת וכנראה לא היתה בשלה מספיק למלחמה חזקה במשפחתה. אני אישית לקחתי את הנושא ללב, וזה אף הכניס אותי לדיכאון אמיתי(מה שלא תרם למערכת היחסים, למרות שהבסתי את הדיכאון בתקופה קצרה יחסית של חודשיים-שלושה). חודשיים וחצי לאחר הפרידה, האקסית שלי ראתה אותי עם מישהי אחרת(הכרחתי את עצמי לצאת עם אחרות שכן ידעתי שלהתבוסס במרה שחורה ותסכול לא יקדם אותי במאומה). זה שבר אותה, והיא רצתה לחזור ולהתמודד עם ההורים - בטענה שהיא מבינה שלא נתנה מספיק מעצמה ולא נלחמה חזק מספיק בעבור האהבה שלנו. אני, בהיותי כאוב ופגוע, חסמתי אותה. קול הלב גבר על האגו והכאב לאחר חודש - וכשניסיתי לחזור אליה, במכתבים ספוגי רגש ושיחה פנים מול פנים, היססה, התלבטה, ובסוף אמרה לי שהיא המשיכה הלאה והיא עם אחר, בקשר "פשוט ונוח", וטוב לה... אני מצד אחד כמעט בטוח שהיא עדיין אוהבת אותי בתוכה, שכן נכנסנו עמוק מאוד אחד לנשמת השניה, ברמות לא רגילות. הענקתי לה את הנשמה. מצד שני - אני מכריח את עצמי להכיר וליזום עם בחורות אחרות - אני בחור עם המון מה להציע מכל הבחינות, ומסתבר שאין לי בעיה ליצור חיבור עם בחורות יפות ואיכותיות. הרגש כלפיה ממאן לדעוך. תחושת הפספוס וההחמצה מהקשר מנקרות בליבי ללא מנוח. הידיעה שהיתה אהבה כה חזקה שלא מוצתה(ואינני יודע - אולי עדיין נושמת עמוק בתוך ליבה שלה) מכאיבה מאוד. השאלה היא - מה נכון לעשות? האם אני צריך לא לוותר עליה ולהילחם?(ניסיתי, ואני חושב שכל ניסיון נוסף להתקרב מצידי רק ירחיק אותה יותר...) או שפשוט להניח לה ולהמשיך ליזום עם אחרות עד שזה יעבור, אם בכלל?(אציין שעם מישהי ספציפית שהתחלתי איתה קשר והוא הסתיים מצידה -היתה תשוקה עצומה וכמעט חשבתי שהכאב מליבי יעלם - זה עזר, אך לא ריפא).

כשהייתי חיילת היה לי גם חבר גדול ממני ב9 שנים. היינו חברים בסתר מהורי כשנתיים וחצי. גם לנו היה חיבור מדהים והכל הלך כ"כ טוב שחשבתי שאני בגן עדן. זה מצחיק שעוד מישהו חווה את זה. גם אצלי זה היה מסיבות גזעניות וגם הגיל. (הגזענות היא עד היום... - ראה ההודעה שלי בן זוג לא מתאים להורים....). בסופו של דבר לי לא היו הכוחות להתמודדד מול הורי. היום אני בת 25 ואני מתמודדת עם בעיות הגזענות בכל קשר. לדעתי, אולי זה יעציב אותך, אבל אם הייתי חושבת שזה באמת זה, הייתי נשארת איתך למרות החילוקי דיעות של הורי. יש לי תחושה שהיא בעצמה לא סגורה עליך (סביר להניח בגלל הגיל, פחד מחתונה או כל דבר אחר). היום אני מתחילה טיפול פסיכולוגי שיאפשר לי להתמודד עם הורי בנושא - בגלל בן זוג שהם לא מקבלים. חבל שהיא לא מנסה עוד דרכים, אולי טיפול יחד עם הוריה, שתשב ותסביר להם כמה זה חשוב. אני עשיתי את זה עשרות פעמים. לסיכום, אני הייתי מציעה לך להניח לזה. אני שמחה לשמוע שאתה רוצה אותה בכל מחיר, גם אם ההורים לא אוהבים אותך, אבל לא יהיה לזה עתיד אם היא לא בטוחה בקשר שלך איתה. זהו. מקווה שעזרתי, ושמחתי לשמוע שיש עוד אנשים בעולם שמתמודדים עם דברים כאלו כמוני...

כמה שזה יצחיק אותך עד דמעות אולי...גם לה קוראים דנה :( תראי...הנסיבות אכן גרמו לה וגם לי להיות לא בטוחים בקשר...אבל בשורה התחתונה אלו הנסיבות - אלמלא הוריה לא היו מתנגדים בכל תוקף, והיותה כה צעירה ולא בשלה להתמודדות עמם, במקביל גם לנפילה שהיתה לי אישית בקשר בגלל שלקחתי את כל העסק ללב כל כך - הפוטנציאל של הקשר ביני לבינה יכל להיות אגדי(והיה בפרק זמן מסויים, פשוט קסם ותשוקה שלא יאמנו :( ). אולי אכן הדבר הנכון הוא להניח לזה, להניח לה,לשחרר אותה באמונה שאם הנוחות והפשטות טובים לה ולנפשה יותר ממה שחלקנו יחד - זה מה שצריך להיות. זה קשה - באמת שמדובר באהבת אמת לפחות בליבי שלי(חשבתי שגם בשלה אבל עצם העובדה שהיא כבר עם מישהו-למרות שטענה שהכריחה את עצמה להמשיך הלאה לאחר שלא הסכמתי לחזור אליה...מראה שאולי האש כבתה לחלוטין מליבה) לא יודע אם להמשיך הלאה בלב שלם או להילחם בכל הכוח...