זוגיות במשבר

שלום לך יש לי בעיה רצינית, ואני כתבתי הרבה אז ראשית אני מצטערת. אני גננת ובעלי סטודנט תואר ראשון. נשואים שנה וחצי וביחד אנו כמעט 5 שנים. אני 31 והוא 29. מאז שסבתא של נועם נפטרה (של בעלי), אנו חווים הרבה משברים,לפני חודשיים זה קרה. נועם הכריח אותי לעבור לגור בבית סבתו שנפטרה, כבר בפברואר למרות שאמרתי לו בוא נעבור בשנה הבאה, הוא סרב ואמר את עצלנית, אמרתי לו נכון אני שונאת לנסוע, זו הסיבה שעברתי למקום x, ממקום Y - למרות שהאחד רחוק מהשני ב- 12 דק', אך העבודה במקום Y. למרות שאני יודעת שזו טעות( לפני 5 חודשים עברנו והוא רב איתי על כך, למרות שהוא הסכים מהתחלה), אך זה לא האישו, בודאי שאני לא יאהב לנסוע לחיפה כל יום, מה עוד שאין עבודות בתחום שלי בחיפה, ניסתי רבות לעבוד שם, נועם אמר לי אין בעיה תיסעי לגן מרחק שעה מחיפה אח"כ לעבודה במקום Y שימי את האוטו ברכבת וסעי לחיפה ואח"כ אוטובוס לסבתא, אני בכיתי, איך הוא חושב רק על עצמו, בסך הכול למה אני עובדת קשה, בשביל שנינו. מה אני אגיע בשמונה הביתה ויסע בשש בבוקר למחרת? אמרתי לו בסדר אני אעבור, אך אני אבטל חלק מהעבודות, יעבוד כמו אימא שלו שהייתה עובדת עד שתיים וחוזרת הביתה, והוא יממן אותי, אני ארוויח 2000 ש"ח, כי לא כל עבודותיי דרך משרד החינוך, עבודה אחרת לא שווה כי לא ישלמו לי נסיעות לחיפה, הוא נבהל ואמר אז שנה הבאה. דבר נוסף נועם עשה פרצופים להוריי, הם דיברו איתו והוא לא ענה להם\ הכול התחיל כאשר הוא הכתיב להוריי איזה סלון לקנות , סלון במחיר גבוה עבורם 9 אלף\ הם לא האשימו אותו במהומה, הם אנשים דורשי שלום, נועם כל הזמן אמר זה האשמה שלי, תקנו את הסלון. (לפני שהם הלכו לקנות) אח שלי אמר לו מדוע הוא הכריח אותם לקנות את הסלון, להורי אין את הכסף הזה. כנראה שנועם נפגע ולכן עשה פרצופים להורים שלי והם נפגעו. בבית אמרתי לו שאמרת לא אכפת לך לקחת את האשמה- הוא אמר שילכו להזדיין. אני מאוד כעסתי על ההתנהגות הזו\ מאוד כאב לי איך הוא מתנהג, אמרתי לו שהוא לא יתערב להוריי יותר\ מה עוד שהם לא ביקשו את התערבותו. ההורים שלי חלשי אופי\ הם הקשיבו למרות שפניהם האדימו לפני הקנייה, לבסוף הגיע הסלון היום. דבר שני- אמא שלי ראתה אותו שבועיים אחרי, ואמרה לו טוב לראות אותך בלי הפרצופים, נועם התעלם ולא אמר כלום. ציפתי שיגיד לה שהוא מצטער, או שלא תתייחס הוא במצב רוח לא טוב, במקום זה הוא המשיך לעשות פרצופים. אמרתי לו שחשוב , לי שהוא יגיד להם משהו(אמרתי לו את זה לא לידם),, אך הוא כמו ילד קטן אמר אל תבואי להורים שלי ואני לא אבוא לשלך, ואמרתי לו מדוע דברים שחשובים לי הוא מבטל, אז אני גם לא אבוא לגור אצל סבתו, הוא איים... נראה מה יהיה אם לא תבואי, אח"כ כל השבוע דיברנו אך ללא רגש, בחתונה של חבר , נועם ישב ליד אחרים בשולחן ולא לידי, כולם שאלו אם אנחנו נשואים כמובן? רציתי לרקוד עימו אך הוא לא רצה, כמובן שהכרתי מישהו שם ורקדתי איתו\בדיעבד נועם אמר שהוא לא ישב, כי הוא לא רוצה להיות בדיכאון, אמרתי לו שזה לא משנה, כביסה מלוכלכת לא מוציאים. באותו לילה ההיית עצבנית, אמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו למחרת, בלילה אחרי הוא הגיע מאוחר, בכוונה, זה היה יום שישי, הוא היה אצל הוריו למרות שהם לא היו בבית, אך נראה לי זה בכדי לעשות דווקא, כמו תינוק, טוב למחרת דיברנו ,שבת, סוף סוף כמו בוגרים, הוא אמר שהכול נובע, כי אני לא שכחתי את הטיול באוסטרליה בו נועם הנהיג את אופן הטיול עם הרבה הליכה עם 4 חודשים באוהל, עם משא כבד על הכתפיים, בכיתי כל יום גם מהרצון להיות בחברה כל הזמן ההינו לבד, רציתי שיעשה משהו, נלך לניו זילנד או משהו כזה והוא לא התחשב, אמרתי לו שנכון, אילולא היה מפנים את הפתרון שהיה, להקשיב, להגיע לפשרה, ולא לאנוס את האחר לעשות דברים שהוא לא רוצה. וכמובן לפתור את הדברים בדרכי נועם ומהר, ולא לחכות עד שמישהו ישבר, ואז אמרתי לו גם לגבי המעבר לסבתא, מדוע לא מצאת פתרון שיהיה גם לי טוב, ורק רואה את עצמך, אם קצת הייתה בא לקראתי, הייתי שמחה, ועוזרת לך. אח"כ עוד בעיה, השלמנו, הוא רצה להיות אצל אימא שלו, יש לו כרגע מצוקה לאימא, אמרתי לו שאחותי מגיע זו מרחובות עם האחיינים, בוא נדחה את הביקור להוריו שבוע אחרי, , הוא הסכים הוא רצה לאכול שישי אצל הוריו ואז יגיע מאוחר להוריי, אמרתי לו בסדר, פתאום מתקשר בתשע, יצא מהוריו, אמר שיש מפגש חברים בחיפה הוא רוצה ללכת|(הוא ידע זאת מארבע), אמרתי לו תעשה מה שאתה רוצה, אך לי חשוב לבלות איתו את שישי, גם ככה אני חוזרת כל יום בשבע, ויש לי עוד להכין מערכי שיעור, נועם חזר למקום Y מרחק 40 דק' נסיעה , ואח"כ אמר שיסע לחיפה שוב, יהיה איתי קצת זמן ויסע, אמרתי לו אם היה כל כך חשוב לנסוע למסיבה, יכול להגיע אלי יותר מוקדם, אמר שלא יוותר על ארוחה אצל אימו, אמרתי אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאירה שלמה, בסוף אמרתי לו שאגיע איתו כי זה בבית של מישהו ולא בחוץ בפאב, אמר לי בסדר התארגנתי 10 דק', אח"כ אמר מאוחר והוא לא נוסע, היה עצבני וקריר אלי, התעצבנתי אמרתי לו שמותר לו אם אין לא רגש אלי, והוא מרגיש רווק ללא מחויבות, אז הוא אמר כן, אמרתי לו אפשר לקדם תהליכים, אמר לי את לא מאיימת אמרתי לו שאני לא, אבל אם נגמר לו מדוע לסבול. אמרתי לו שאני לא כועסת עליו, . הוא אמר שהוא כועס על עצמו היה צריך לישון אצל הוריו ולא לבוא אלי. אמרתי לו הדברים שאנחנו חווים, היו נפתרים אם רק היה אוהב, שאלתי אם יש לו רגש אמר שכן. רקע קודם לילה אחד , שבוע לאחר הריב עם הוריי, הוא בכה בהתחלה ואמר לי שהוא סתם מאשים אותי הכול בגלל שסבתא נפטרה. הוא בכה כל הלילה, אח"כ שרציתי שיגיד סליחה לאמא שלי הוא המשיך להיות ברוגז. דבר נוסף נועם כל הזמן בבית, 5 ימים בשבוע כמעט, לומד ועובד מעט במחשב לחברה, נראה לי שהרבה מהכעסים גם נובעים ממצבו, אמרתי לו שימצא דרך לעבוד בחוץ, הוא התחיל להגיד שככה לא יתנו לו רכב בהמשך, אמרתי לו תעשה את זה לעצמך.(הוא הרי ילד טבע) הוא כל הזמן חושב על טיול לנאפל, חודשיים, מרב השיגעון שהוא בבית, אותי זה מרגיז למה שישאיר אותי לבד, הוא אמר תבואי, אמרתי למסעות אני לא מגיעה אך לדרום אמריקה לא אכפת לי, רק שאמר שאין מספיק כסף. בסוף הוא אמר שילך לחמישה שבועות, גם זה מעצבן אותי. אתמול הייתי חולה, זה לא הפריע לו לבוא ב 10 מאמא שלו, למרות שהתקשרתי בשמונה ואמרתי לו אם הוא היה חולה הוא היה מצפה שאטפל בו, הוא אמר שאני צודקת. כשהגיע הביתה אני בכיתי ואמרתי לו שנמאס לי לסבול, מה שאני לא עושה הוא לא מגיב, אמרתי לו בוא נפרד, וכרגע לך לאמא שלך שישי שבת. הוא הלך. דבר נוסף שמטריד הוא כרגע לא שוקל לגדל ילד, והזמן מתקתק, הוא טוען שאין לו כסף וזמן לכך. ואינו יודע מתי כן, אני מפחדת כי מבחינתי השעון מתקתק וגם אנני רוצה להיות אמא זקנה. קשה לי עם האגואיסטיות-אגוצנטריות אי הפשרנות ילדותיות עקשנות, חייבים לעשות את מה שחשוב לו. כשיש ריבים לא מנסה לפתור, אני כל הזמן צריכה להתחנף. בכל מקרה אני אפנה לטיפול זוגי, האם את מכירה דרך לטיפול שהיא זולה. כרגע נועם לא רוצה להגיע לטיפול. מה לעשות? חשובה לי אהבה איתו אך לא בכל מחיר. תודה על ההקשבה והסבלנות.

אכן באותו יום אמרתי לו ללכת להוריו כי לי נמאס מהמצב, מאז עבר חודש, הוא בבית הוריו ואני אצל הורי, אין לי חשק לחזור במצב כזה(עזבנו את הדירה מאחר ובעל הדירה לא שילם את המשכנתא והוצאה לפועל היתה צריכה להגיע, אז פינינו את הדירה,נועם רצה להשאיר אך אני אמרתי מיותר, ממלא שנינו לא רוצים לחזור בחודש חודשיים הקרובים למה לשלם סתם?), אני כרגע מבולבלת יום אני רוצה לחזור יום אחר אני לא רוצה לחזור. כרגע אנחנו בטיפול זוגי, אנחנו בקושי מדברים , אם מדברים אז ממש מעט. אני מקווה שהוא ישתנה, יש לו הרבה בעיות שהוא נושא אותם מילדותו, בדיוק כפי שד"ר יוסי אומר אני זקוקה לתמיכה ובעלי לתוקפנות, העניין זה שרב הזמן אנחנו שלוים וכיף להיות יחד, אך כשמגיע ריב זה פלונטר ואנחנו לא יוצאים ממנו. בכל מקרה שדיברתי עם נועם אמרתי לו שאם אנחנו ממשיכים זה רק אחרי שינוי של שנינו, הוא לא ענה. רציתי לדעת עם טיפול יכול לשנות את פני הדברים? גם אני הולכת לטיפול פרטני. יש לו בעיה שמאמא שלו הוא קיבל מסר כפול, היא אהבה אותו אך לא קיבלה את זה שהוא חזר בשאלה, הם דתיים. אימו כפייתית לדת, והוא כל הזמן עסוק בלרצות אותה.

שלום לך יקירה,דפוס התנהגות כמו של בעלך, נובעת מחוסר יכולת להתמודד בחיים בכל זווית שהיא, ז"א: בטוחני שהוא נראה כלפי חוץ עם בטחון מלא, אך בתוך תוכו הוא רגיש. זה נובע מילדותיות מפינוק יתר, קיבל מהוריו הכל, אני מניחה שהוא טיפוס "מרדן", אך דיפלומטי.אני חייבת לומר לך, אם את באמת אוהבת אותו לכי בלעדיו לייעוץ פסיכולוגי, זה יכול להיות יועץ נישואין וזה יכול להיות פסיכולוג. מניסיוני, הייתי אצל יועץ נישואין לבד,כי גם בעלי לא רצה בזה הוא חושב שכולם "דפוקים" וזקוקים ל"פסיכולוגים". הוא גם ילדותי, כוחני במידה מסויימת. אך יום אחד לאחר 3 שנות נישואין (ללא ילדים) אמרתי לו ובזכות היועץ שאני עוזבת את הבית ואני לא מוכנה לחיות עם בן אדם שלא מכבד את רצונותיי, וזאת היתה הפעם הראשונה שעמדתי על שלי, ועמדתי מאחוריי מילותי, מה שלא היה לפני כן. הוא - בעלך רואה כי את לא עומדת מאחוריי דברייך, ולכן הוא לא נבהל. אבל הם - הגברים חייבים לקבל את ה"בום" על מנת להציל את המצב או לשקול דברים אחרת. עשיתי זאת ואף כל הזמן הזה שלפני - המריבות הויכוחים חסרי תכלית ותועלת, ואני טיפוס שאינו אוהב להתווכח, שיתפתי את אחיותיו ולא פעם את אביו. שלקחו כולם אותו לשיחה, וכל פעם מחדש זה חילחל בתוכו ובעלי הבין שההתנהגות שלו עוברת כל גבול ואין כבוד, אז שבועיים הייתי אצל הוריי, היה קשה וגם לא קשה, כי הייתי נחושה בדעתי ורציתי לדעת לאן זה יוביל?! לטוב ולרע. האמנתי בעצמי, וידעתי שפה אני לא טעיתי, אני בחורה טובה מבית טוב, נאמנה אמינה, וכו'. ושוב אדגיש , בזכות היעוץ (מבלי שידע על כך), ביצעתי את המוטל עליי, לפי "הוראותיו" שלב אחר שלב. והיום אני רוצה לומר לך שהבן אדם ישתנה פלא פלאים, מכבד...מעריך...נכון, יש לפעמים התפרצויות אך כמו בכל "משבר" או חילוקי דעות. אבל יש תקווה, אם את רואה שזה לא עוזר.אז...כדאי שתחשבי על עצמך, אם את מוכנה לחיות כך. ותאמיני בעצמך...גם אם הוא יגיד לך "מה את מאיימת עליי?!" אז תעני לו (באסרטיביות ולא ברוך, בבטחון ולא ב"מוצי פוצי"- מהחשש שמא הוא יגיד לך ללכת) אני פשוט אומרת לך!!או אני מזהירה אותך!!או אני עומדת על זה. ברגע שאת תראי לו מעט כוחניות, הוא פשוט ירכין ראש. נסי זאת ותודיעי לי אם זה עובד?! בהצלחה. ואני בטוחה שאת שווה הרבה , תעריכי את עצמך, היי שלמה ובטוחה. מאחלת לך המון הצלחה. מורן

אכן באותו יום אמרתי לו ללכת להוריו כי לי נמאס מהמצב, מאז עבר חודש, הוא בבית הוריו ואני אצל הורי, אין לי חשק לחזור במצב כזה(עזבנו את הדירה מאחר ובעל הדירה לא שילם את המשכנתא והוצאה לפועל היתה צריכה להגיע, אז פינינו את הדירה,נועם רצה להשאיר אך אני אמרתי מיותר, ממלא שנינו לא רוצים לחזור בחודש חודשיים הקרובים למה לשלם סתם?), אני כרגע מבולבלת יום אני רוצה לחזור יום אחר אני לא רוצה לחזור. כרגע אנחנו בטיפול זוגי, אנחנו בקושי מדברים , אם מדברים אז ממש מעט. אני מקווה שהוא ישתנה, יש לו הרבה בעיות שהוא נושא אותם מילדותו, בדיוק כפי שד"ר יוסי אומר אני זקוקה לתמיכה ובעלי לתוקפנות, העניין זה שרב הזמן אנחנו שלוים וכיף להיות יחד, אך כשמגיע ריב זה פלונטר ואנחנו לא יוצאים ממנו. בכל מקרה שדיברתי עם נועם אמרתי לו שאם אנחנו ממשיכים זה רק אחרי שינוי של שנינו, הוא לא ענה. רציתי לדעת עם טיפול יכול לשנות את פני הדברים? יש לו בעיה שמאמא שלו הוא קיבל מסר כפול, היא אהבה אותו אך לא קיבלה את זה שהוא חזר בשאלה, הם דתיים. אימו כפייתית לדת, והוא כל הזמן עסוק בלרצות אותה.