הבעל האשם אך מאשים

אני בת 34, מנסה להיכנס להריון במשך חודשים מספר, הכל תקין אצלי, בעלי לא עשה בדיקת זרע, הוא לא חושב שצריך לעשות על אף הצהרות הרופא, כי אין לי צורך להגיע אליו להמשך טיפול מבלי שיעשה בדיקה זו. בזמן זה, אנחנו מנסים אפשר לומר מתאמצים לעשות הכל, אך ערב אחד כשלא חשתי בטוב, הוא רצה לקיים יחסים, ולפתע הוא החליט לומר לי: כי הוא רוצה להתגרש,שאני זקנה בתולה, שהוא ימצא צעירה בת 24 ויעשה איתה ילד...ואני אשאר זקנה בלי ילדים. נפגעתי קשות. קמתי ואמרתי לו שהמילים שלו קשות מאוד..ורק לאחר מספר ימים כשהיינו צריכים לסוע לאחותו הוא ביקש סליחה, גם בצורה לא אמיתית נישק וחיבק, ואמרתי לו שלעולם לא ידבר כך, יש לציין, כי מאז ומתמיד הוא מקניט אותי ומדבר אליי לא יפה, בחוסר סבלנות, כועס כל הזמן, ללא סיבה, הוא אמר לי שאני מבזבזת יותר מידי נייר טואלט, וזה לא נכון...וכל הזמן מאשים אותי, שאני לא מעירה אותו ו..זהו אין לי כח..אני כל הזמן מגיעה הביתה מהעבודה די בבעסה, הוא כבר בבית לפניי, ישן וקם בערב, יש לו את הכח, אחר כך ולי אין...גם אין לי כח לדבר איתו כבר על הכל כי אני מכירה את תגובתו.."את לא עושה כלום.." ותמיד מאשים הוא אף פעם לא אמר לי את צודקת אף פעם...בעבר, שיתפתי את אחיותיו ואביו והם היו מדברים איתו...לזמן מה זה עזר,,אבל עכשיו הוא חוזר לדפוס התנהגות לא רצוייה ואף שתלטנית ומגעילה ,על אף כל זה אני בתוך תוכי מוצאת סיבה כביכול להשאר..הנאמנות ואהבה...אני לא יודעת למה אני אוהבת לסבול למה?? נא עזרתך בהקדם..עכשיו אנחנו לא מדברים כי הוא ציפה שנקיים יחסי מין אחרי הניבולי פה שלו, גם השבוע...אין לי כח...לא יודעת איך להתמודד עם זה? פעם עזבתי אותו לשבועיים וחזרתי...כי משפחתו אוהבים אותי ויודעים שאני בחורה טובה נאמנה והם השפיעו עליו , היום אני כבר לא משתפת אותם ...מה עליי לעשות?