פרידה

שלום אני וחברתי נפרדנו לאחר 6 שנים. אני בן שלושים ומה שהוא... אני כל הזמן מרגיש צורך לפנות אליה ולתקשר איתה למרות שהיא צריכה את הניתוק והמרחק. קשה לי מאוד עם העובדה שנשארתי בדירה שלנו ובהתמודדות לבד. כולם אומרים הזמן יעשה את שלו. אני מרגיש שלמרות שמדובר ב 6 שנים עדיין הקשר לו מוצה אני נמצא בטיפול כבר שנתיים בנסיון לתקן את הראש. איך מתמודדים?

הי עז, מקווה שזה בסדר שאני מגיבה. אני חושבת שאתה חייב לצאת מהדירה בה גרת עם הXית...למה להישאר בים הזכרונות שצברתם שם? תתחיל מחדש מכל הבחינות, תחליף דירה, שנה מיקום מגורים (בשביל שלא תהיה באותה סביבה מציפת זכרונות) זו הדרך להמשיך הלאה, עברתי מס' פרידות כואבות בחיי, בכל פעם מחדש נשברתי לרסיסים והכאב היה קשה מנשוא, אז פשוט התרחקתי, הקלתי על עצמי כל עוד הרגש טרי מדי ומכאיב. נסה לפתח גם תחביב חדש שימלא את החלל בעולמך שנשאר אחרי הפרידה. החלל הזה זה רגש עצום שאין לאן להפנות, זה זמן פנוי שקשה למלא ומחשבות שחייבות להתחלף באחרות, קצת יותר מועילות. תחביב שיפרה לך את הנשמה וימלא אותך מבפנים. אני נרשמת תמיד לאיזה קורס לנפש או לגוף, משהו להוציא קצת עצבים. מה עם אומנות לחימה? זה גם יעזור לך לפתח כושר וגוף. מקווה שעזרתי, שיהיה רק בהצלחה, שולחת לך כוחות.