איבדתי אמון בבעלי

אנו נשואים מספיק שנים. בעלי הבהיר לי מאז נשואינו שהוא לא מסוגל לפנק במילים או לקרוא בשם חיבה כגון: "עינתילה", אך טוב ודואג בדברים אחרים. עשרות שנים , ז"א מעולם לא שמעתי ממנו את המילה: "עינתי, עינתוש וכד'". אך לא איכפת לי, התרגלתי. עד לרגע שקרה שלשום. זה נשמע אולי ילדותי אך עבורי זה חורבן, וחשוב ביותר. שלשום, התקשר לאחל חג שמח לידידתו מילדות, הסתגר באמבטיה, תמיד כשמדבר עם אחרים הוא מדבר מולי פנים אל פנים. ודווקא איתה נכנסה לאמבטיה ודיבר מתוכה עם דלת סגורה. משהו בתוכי דחף אותי לעמוד למספר שניות ולהאזין מאחורי הדלת את שיחתו. ומה אוזני שומעות? "שריתושלה , מה העניינים???? וכו'". איך בחיים הוא לא כינה אותי בשם חיבה וגם הבהיר לי שלא מסוגל לפנק, ופתאום לאחרות הוא כן יכול לפנק????? אני מרגישה כאילו בגד בי, אי לכך, איבדתי את האמון בו לחלוטין, כל דבר אני חושדת בו מאז. הוא לא מתפרפר בלילות, כל ערב הוא איתי, דואג, מפרנס ואבא מעולה, אך הכינוי החיבתי הזה גמר אותי, לא היה מפריע לי אם זה היה אצלו נורמה לפנק אותי וגם את האחרות. אך אותי לעולם לא ואת האחרות כן?. נכון שהיא פטפטנית לא קטנה, אך איתה הוא דיבר בערך כשעה, ואיתי הוא מסוגל לדבר עד 10 מכסימום ביום כי אחר הוא מקרין קוצר רוח. אני כבר לא יודעת איך להגיב, אני מתנהגת איתו רגיל, ובפנים אני מאד מאד כועסת ומאוכזבת ממנו. עכשיו אני מתחילה לחשוב מי יודע מה הולך בעבודתו?????? . ואל דאגה, אני אישה מאד מאד מטופחת ונאה עד מאד, כך שאין לו סיבה לבגוד.