אני לא יודעת כבר מה לעשות...

שלום.. אני בת 25 נשואה קרוב לשלוש שנים ומכירה את בעלי כבר 5 שנים... בשביל להסביר את הבעיה שלנו אני צריכה לחזור אחורה לתחילת הקשר שלי ושל בעלי... שהתחלנו לצאת שנינו היינו במכינה והכל היה טוב ויפה... עד שיום אחד בעלי טען שאני נועצת מבטים בבחור מהכיתה והוא מרגיש שאני עושה את זה כי הוא מעניין אותי ... ואמר לי שאם אני מעדיפה את הבחור השני אז אין לי מה לעשות איתו... כמובן שלא היה לי מושג על מה הוא מדבר אבל ראיתי שהוא סובל אז אמרתי שיכול להיות שאני מסתכלת שלא במודע ,אבל בטח ובטח לא בגלל שהוא מעניין אותי, אז הבטחתי להשתדל ולשים לב אם זה ממש מפריע לו.... עברו עוד כמה שבועות ושוב הבעיה צצה... בשלב הזה הייתי כבר ממש חסרת אונים לא היה לי מושג מה לעשות כי באמת ובתמים לא הבנתי על מה הוא מדבר... באיזשהוא שלב הוא אמר לי שיכול להיות שאני באמת לא מודעת לזה שאני נועצת מבטים אבל הבעיה שהוא כאילו "קולט" אותי מסתכלת והוא מתעצבן כי כאילו אני עושה את זה בכוונה ולועגת לו (כמובן שהו התבטא בצורה קצת יותר בוטה....) מכיוון שלא היה באמת מושג מה לעשות הצעתי ללכת לטיפול זוגי ואולי ככה נפתור את הבעיה... באותה תקופה הוא לא רצה לשמוע על זה בכלל...ואמר שכנראה הבעיה היא אצלו אז הוא ינסה לעבוד על עצמו.. טוב... הזמן חלף התחתנו והמשכנו בלימודים הבעיה צצה פה ושם אבל התגברנו... עד שלפני מספר ימים ישבנו לאכול בקפיטריה ואני שמה לב שהוא עצבני אנחנו מסיימים לאכול ואני שואלת מה קרה אז הוא עונה לי ללא עצבים בקור רוח שאם אני לא משתנה אז נחתוך כי הוא לא יכול להמשיך יותר ככה.. באותו יום ממש לא היה לי מושג מה הוא רוצה ממני... אמרתי לו את זה אז הוא התחיל להתעצבן ואמר שאני משחקת איתו ואני יודעת טוב מאוד על מה הוא מדבר...חזרתי שוב ושוב לומר לו שאין לי מושג מה הוא רוצה עד שלבסוף הוא אמר לי שיש בחור שכבר הרבה זמן הוא שם לב שאני מסתכלת עליו והיום ממש עברתי כל גבול כי שוב פעם עשיתי את זה לידו אז זה אומר שלא אכפת לי ממנו ואני עושה ממנו קטן... באותו שלב כבר לא ידעתי אם לצחוק או לבכות... כי בכלל לא שמתי לב שהבחור היה שם... שאמרתי את זה אז הוא אמר שאני משקרת...אמרתי לו שאני מאוד אוהבת אותו אבל זה מעבר לכוחותי מכיוון שאין לי מושג מה הוא רוצה... אחרי דיבורים.עצבים ובכי של שעות הצעתי שוב ללכת לטיפול זוגי והוא הסכים ללכת למרות שהוא אמר שלא נראה לו שזה ממש יעזור כי אין מצב שהוא מדמיין אז מה כבר מטפל זוגי יכול לעשות... לפני שאני מסיימת...אני רוצה להדגיש שיש ביננו אהבה גדולה ובעלי הוא אדם מאוד הגיוני ורציונלי.. והוא סובל באמת וכתוצאה מכך גם אני... אני מצטערת שההודעה שלי כל כך ארוכה ...אבל אני באמת מרגישה חסרת אונים ולא יודעת למי לפנות או מה לעשות... אז רציתי לדעת אם מישהו עבר חוויה דומה לשלנו...ורציתי לדעת האם טיפול זוגי באמת יכול לעזור במצבים כאלו... תודה מראש....