זה רק לחץ או מעבר?

שלום, אני בת 23 ויש לי חבר בן 26 כבר כמעט 3 שנים. מהרגע שהכרנו ידענו שלא יוכלו להפריד ביניינו כל כך מהר. היו לי חברים בעבר (נכון הייתי אמנם צעירה) אבל אף פעם לא הרגשתי מה שהרגשתי כשהכרתי את חברי הנוכחי,וההרגשה היא הדדית. היינו כמה חודשים בחול ביחד, נופשים יחד,אירועים משפחתיים,הכל... כמו זוג לכל דבר. העיניין הוא שמאילוצים תמיד היינו רחוקים אחד מהשני פיזית,כלומר סופי שבוע בעיקר ומדי פעם גם באמצע,אבל לא ראינו אחד את השני יום יום. בקיץ הקרוב,אנחנו מתכננים לעבור לגור ביחד,זה החלום שלנו בשנה האחרונה, כל הזמן אנחנו מדברים על איך תראה הדירה, וכמה יהיה כיף וכו... עכשיו,כשזה ממש מתקרב אני ממש לחוצה. אני מקריבה הרבה כדי לגור איתו. עוזבת את האוניברסיטה למען אוניברסיטה אחרת,יוצאת מבית הורי,עוברת לעיר אחרת. אני פתאום ממש ממש לחוצה,כאילו בא לי שיקרה משהו (אילוץ כלשהוא) שיגרום לי להשאר בבית הוריי ובאיזור המוכר. האם זה באמת לחץ,פחד מהלא נודע,מהחיים החדשים, מעזיבת בית ההורים או האם יכול להיות מעבר? אני מפחדת מהמחשבה,כי אני באמת אוהבת אותו. אבל אני מוצאת את עצמי עצובה ומבואסת בזמן האחרון. תודה רבה על העזרה,וסליחה על האורך... :-)

אני יודעת בוודאות שהדבר שאני הכי רוצה עכשיו זה לגור עם חבר שלי. אני באמת יודעת. אבל אני גם יודעת שאני מפחדת לעזור את האוניברסיטה שלי מהפחד לא להצליח בחדשה. ומוזר לי נורא לעזוב את העיר. אז מה לעשות?? לקחת את הסיכון?