בעיה בזוגיות, מבקשת עיצה.
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אני נשואה 5 שנים עם ילד בן שנתיים. בעלי "חולה" סדר ואילו אני די בלאגניסטית ומפוזרת. הפער הזה לא ממש הפריע לנו לפני הלידה אך מאז שיש ילד יש הרבה ויכוחים בנוגע לנושא הבלאגן בבית. הוא מאשים אותי בבלאגן ואני ממש רואה שזה מכעיס אותו. הדבר גורם למריבות וכעס נוראי. מפריע לי מאוד שאנו רבים ליד הילד. בעלי לא מוכן בשום אופן ללכת ליעוץ, הוא לא מאמין שאדם זר יוכל לעזור לו וטוען שזה בזבוז כסף. פעמים לא מעטות אני מרגישה לחץ נוראי ואפילו פחד שהוא יגיע הביתה לפני וימצא אור דולק או חיתול על הריצפה ואז יתחיל מחדש מריבה ליד הילד. הרגשה זו גורמת לי לחשוב ברצינות על פרידה. שאלתי היא: האם שני אנשים כמונו - אחד מסודר בצורה קיצונית והשניה מפוזרת - יכולים תיאורטית להסתדר? האם ניתן לפתור את הבעיה על ידי פשרה כלשהי, או אימון לשינוי הרגלי חיים או שזהו טבע אנושי שלא ניתן לשנותו לעולם? תודה רבה שני
הצורך לסדר הוא בסדר, אבל הצורך לשליטה או מהלך חיים או סידור סביבתי כפייתי ולא מתגמש - אינו בסדר. ובמקביל, היכולת לגמישות ולסובלנות כלפי סביבה "בלאגניסטית" הוא בסדר, אבל פיזור דעת וחיים בכאוס - אינם בסדר, זה עניין של שיפוט אישי, ולא משהו חד משמעי, היכן אתם נמצאים,על הרצף שבין 'סבסר' ו 'לא בסדר'.. במידה ושניכם נמצאים בקצה הבעייתי - חפשו פסיכולוג וטפלו בכך, או שתתחילו לחפש מי שיסייע בהליכי גרושין, כי הסיכוי לשרידות הזוגיות הזו הינו קלוש. הצורך הכפייתי לשליטה הוא עניין אישיותי שחלקו בא ממקור גינטי וחלקו הינו מנגנון התנהגותי שמכסה חרדות והעדר בטחון עצמי. שינוי הוא עניין מורכב, שמצריך מעורבות מקצועית. ההתנגדות לכך היא חלק מהסמפטום. גם חוסר היכולת לסגל מסגרת ויציבות סביבתית הוא עניין אישיותי בעייתי, שמקורו בד"כ בהעדר חוסן אישי-אישיותי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם