תסכול

לאחר שנים של תסכול ביקשתי מבעלי שנלך לייעוץ זוגי. בעלי מסרב בכל תוקף בטענה שמודע לזה שהוא לא מושלם, וככה הוא ועלי להשלים עם אופיו ולא מוכן להשתנות. אני החלטתי להפסיק לקטר- כי לזה לא יעזור, להפסיק לדמוע- כי לא מגיע לי, פשוט להתחיל לדאוג לעצמי: לבלות יותר במחיצת יילדי, נכדי, חברותי ולהרחיב את חוג החברים ועל מנת לשרוד אכניס לי לראש כאילו בעלי נכה. מה דעתכם? תודה.

לעניות דעתי את עושה משגה חמור. זוגיות היא לא משהו ש"צריך לסחוב", היא משהו שאמור להפרות אותך ולהעשיר אותך ולעזור לך לאהוב את החיים. אין לזה תחליף במקומות אחרים, כמו שזוגיות לא יכולה לפצות על חוסר קריירה כך גם להיפך אינו אפשרי (וכנ"ל חברים וכו'). למה לוותר על אהבה? נראה לי ששכחת קצת את טעם החיים, חבל חבל ושוב חבל. כמו שהד"ר אומר פה הרבה - אפשר להיות מאושרים ואפשר להמשיך לסבול - תבחרי את מה לעשות בשארית חייך.. (מצטערת אם הציטוט לא מדוייק). כדאי לך לפנות לטיפול לבד ע"מ שתוכלי להבין איפה את עומדת במערכת היחסים ולמה בעצם את מוכנה לוותר על האושר שלך - זה בטח אומר משהו לגבי אהבה עצמית וכו'... בהצלחה, עדכני אותנו מה קורה :)