קושי בראיונות עבודה

שלום, אני בת 34 אני מחפשת עבודה מזה מספר חודשים. אני אקדמאית בעלת השכלה רחבה ועבדתי במקומות מכובדים אך לא תמיד ברצף עקב לימודים. יש לי קושי נפשי אמיתי להחשף כל פעם מחדש ולהסביר או להתנצל במקרה הרע על סדר קורות החיים שלי שבחלקו הוא גם מעורר גאווה אך הסדר שלו תמיד דורש הסברים. כך למשל תקופה שלא עבדתי לאחר לידת בתי. אתמול היה הקש ששבר את גב הגמל ואת רוחי. התראיינתי לגוף ציבורי חשוב והיתה מראינת, בחורה בת גילי בערך, ומראיין שהוא אחראי על התפקיד אליו התראיינתי. היה לי ממש סיוט מארץ הסיוטים. הבחורה ממש חפרה עוד ועוד בחיי, ושאלה שאלה אחת יותר מעצבנת מרעותה. התמקדה בתקופת בית הספר (אלוהים, עברו הרבה שנים, אפילו על פשע יש התיישנות, ולציין שסיפרתי מיוזמתי פרטים, אז למה לחזור אליהם ולחפור בהם? וכל הזמן מחזירה אותי כמה שלבים אחורה, ממש נורא. חשתי כמו בחקירה שממנה אני רוצה אך ורק להימלט. עשרות פעמים שאלה על תכונותי, וכן שהם מעסיקים אנשים איכותיים אז מה הערך המוסף שלי? וכן אם היא היתה פונה לממליצים שלי,מה אלה היום ממליצים עלי? וכן התעקשה לשמוע על חיכוכים שהיו לי בעבודה. אני מצדי נלחמתי על שיווקי ועניתי לה אמנם אך יצאתי משם בהרגשת גועל ממש האם זה נורמלי להרגיש כך? האם בארגונים גדולים אין "פסיכלוג יתר"? (מושג שהמצתי כרגע). למה ראיון צריך להפוך לחקירה ? תודה