התמודדות לבד במערכה נגד דיכאון ויאוש

הפעם אני מרגיש שאני זקוק לעזרה, הכוונה וכל מה שאפשר, אני מרגיש לבד במערכה על החיים שלי , מרגיש בדידות מאוד גדולה חוסר אונים, חוסר אונים מאוד גדול , אני לא יודע עם מי לדבר, מרגיש שלא רוצים להקשיב לי ממש גם אלו שאמורים לעזור ולטפל בי נותנים לי הרגשה שהם" מעבירים את זה הלאה", איין לי כניסה לדבר עם העובדת הסוצילאית שלי יותר מפעם בחודש , במקום חברתי שאני הולך אליו איין להם זמן להקשיב לי, ואבא שלי לא מבין מה אני רוצה , למה אני עם פנים נפולות ועצובות, אני לא מספר לו כי הוא לא איש רגיש דיי אנוכי שדואג לעצמו ולתחת שלו ,,,, אני מרגיש תקוע לגמרי בחיים שלי , אני לא מצליח למצוא לי מעגל/גרעין של חברים טובים בגילי , אני מרגיש מרוחק מהסביבה ומהעולם אני סובל הרבה בגלל זה מדכאונות קשים , עצבות מאוד גדולה מרירות, רצון לפגוע בעצמי וגם להרוג את עצמי , מרגיש שמיציתי את החיים כי הם כואבים מדיי ואני לא מוצא בהם מנוחה,,,,,כל הזמן מציקים לי ומציק לי משהו לא טוב לי במקומות שאני נמצא , במועדון חברתי שאני הולך אני לא מסתדר עם כמה , לא טוב לי בבית אבא מדכא אותי לא מבין למה אני מדוכא , תמיד שומע מוזיקה מיושנת שאני עצוב ומדוכא ושר עם המוזיקה בקול גבוה בעוד שאני מת בחדר, בשבועיים האחרונים אני שוב יושן הרבה ביום כי לא לחשוב יותר מדיי לא לראות דברים בחוץ, לא לדעת כמה העולם בחוץ חי ואני מת בבית , ואני מרגיש הרבה פעמים חלש פיזית , הגוף שלי לפעמים קשה לי לקום מהמיטה , לא הגעתי כבר כמה פעמים לעבודה כי לא נרדמתי בלילה מרוב מחשבות פחדים וסיוטים, גם העצבות של מותו של בן דוד שלי מוסיפה לצער שלי , אני פשוט כל הזמן רוצה לבכות ,,,,למזלי המנהלת עבודה שלי כרגע יודעת שאם אני לא מגיע אז זה סימן שאני באמת לא מרגיש טוב , היא כבר מכירה אותי יודעת שאני לא מבריז הרבה אבל עבודה זה סוגייה מאוד קשה בשבילי , אני מרגיש שאיין לי כוח הרבה פעמים לצאת לעבוד את ה4 שעות שלי , ואני לא יודע ולא יכול להחליט אם זה קשור למיאוס מהעבודה או שזה קשור לשאר הדילמות חיים שלי ולדכאונות שלי , ככה שאני רוצה למצוא מקום עבודה אחר , פחות מוגן , משהו של 6 שעות ביום ואני לא יודע בכלל אם אני מוכן לזה בכלל , אני מרגיש עייף מצד אחד הרבה לא אוהב לצאת מהבית לראות את מה שבחוץ כי זה יכאב לי שכולם חיים ואני לא (לפחות מרגיש ככה) אבל אולי משהו חדש ירענן את הכוחות שלי ויגרום לי כן לצאת מחדש, אני ממש לא יודע בגלל זה גם מרגיש אבוד ומבולבל ,,, ובכלל קשה לי למצוא יש לי רגשי נחיתות , אני כמעט בטוח שלא יקבלו אותי כי אני משדר חולשה בדיבור שלי , יש לי גימגום קטן או בינוני שאני בלחץ או בחרדה ובטח רק יראו את זה יפסלו אותי על הסף,,,,,אני גם חושב שבחנויות שמחפשים מוכרים, מה שאני כל כך רוצה להיות מחפשים דוגמנים ואני לא כזה ,,,,ומאוד קשה לי עם זה האבטלה הזאת , מרגיש שלא נונתים לי הזדמנות אמיתית, בנתיים אני לפעמים מסתובב ברחובות משעמום לא יודע לאן ללכת חושב על התאבדות , מחפש דרך לא מכאיבה מדיי , רוצה רק להעלם מדמיין אות עצמי חותך את היד שלי בסכין רק כדי שישימו לב אליי סוף סוף , מישהו, העולם אני צועק הצילו שבועות , וכולם שמחים וכולם מחייכים ולכולם טוב ואני תקוע בבוץ הזה של עצמי ,,,,, אמרתי שאני סובל מרגשי נחיתות וחוסר בטחון עצמי , אז הכי קשה לי למצוא אהבה , אהבה טובה וחדשה ,,אני יורד על עצמי , יודע שאף אחת לא תירצה אותי שאני במצב כזה של דיכאון למרות שאני חושב שיש בי עוד יכולת לתת, מהלב , מעצמי, אבל זה נורא קשה המצב הזה אני פשוט מרגיש לבד לבד לבד מתמודד בא לי למות הערב, מרגיש שאיין תקווה ,,,, לא יכול להנות מכלום שום דבר לא יוצר בי עניין חדש, אני יושן יותר מדיי ,,,,,,בשעות לא סבירות של היום וקשה לי ככה הימים עוברים אני בבית העולם חי בחוץ ואני לא מסוגל להצטרף אליו ,,,, לפני חודש היו לי רצונות ותוכנית לעבור לדיור מוגן דירה משלי אבל אני פוחד שזה רק יגביר אצלי את החרדות , מפחד למצוא את עצמי עוד יותר לבד , ויהיה לי יותר חשבונות לשלם ,,,וזה יגביר את החרדות שלי ככה לפחות משלם פחות אבל אבא לא נחמד לפעמים הוא עצבני וזה מפחיד ומדכא את הנשמה אני פשוט צועק הצילו ואיין שומע,,,,

היי שמעון, זה ממש מוזר אך אני מרגישה שסיפרת את הסיפור שלי פרט בפרט, רק שאני לא ישנה כלל ולא עובדת כי אני לא מוצאת,ואני מאוד מדוכאת ובוכה מכל דבר קטן,ומרגישה שלאף אחד לא אכפת ואני בעצם לא קיימת.מה שעושה לי אושר זה לראות כלבים ולחבק אותם כי אני יודעת שזה חיבוק אמיתי לא מזוייף כמו בני אדם.גם אבי עושה לי צרות ולמשפחה ואני חסרת בטחון, ואין לי כבר חברות והחבר שלי רק מכאיב לי ולא מבין אותי אני רוצה לעזוב אותו אף אני מפחדת להשאר לבד כי בעצם אין לי כלום,אני נורא מתוסכלת ויש לי נטיות אובדניות. כנראה שמעון שלאף אחד לא אכפת מאיתנו כי כל אחד דואג לעצמו אבל אנו חייבים לשמור על מה שיש לנו שזה אותנו ואת האמונה באלוהים שיש לנו רק אותו והוא החבר היחיד שמקשיב ועוזר.אני איתך שמעון.שמור על עצמך.