עצה דחופה ביותר
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום רב לך, נתונים: ילדינו לאחר צבא. ( בן 30 28 23 ). בילדותם מטבע הדברים כקטינים ,היו רגילי שבאים לחדר ההורים ללא הודעה מוקדמת. משתמשים באוכל שלנו וכדומה. ***כרגע בנסיבות שגדלו מתגוררים בחדרים נפרדים בישונו, + תקציבם נפרד משלנו. עדיין הם נוהגים לבוא אלינו ברוב הפעמים ללא הודעה מוקדמת. ובנוסף גם לקחת מהמקרר מה שרוצים מבלי לשאלני. כרגע גם איני עובדת בצר לי ואנו מתקימים על משכורת אחת. כלומר..............................לי ברור שמדובר בביטוי של הבנת הגבולות בינם לבינינו כהןורים. בנוסף ברו לי שעלי להסבירם שכרגע כבר איננו הורים וילדים...........אלא כולנו מבוגרים ועלינו להתנהג בהתאם לקודים של מבוגרים : לשאול נניח האם ניתן לבוא ? האם ניתן לקחת מהאוכל המסויים ? **כיצד ללמדם הנושא באסרטיביות ? *****בעלי כבן יחיד לניצולי שואה מפחד מאוד שמא יפגעו ולא יבואו עוד וכגון זה. אני אסרטיבית, אך לא מעוניינת לפעול בגפי. אנא עצתך הדחופה מאוד והמקצועית. תודת ענק
לא אוכל להיות ספציפי, כי אינני מכיר את המשפחה באופן מקצועי. תשובתי כללית, ואשמח אם אתם, וגם משפחות אחרות, תדעו למצוא את היישום הפרקטי שלכם: כללית, מרבית הילדים גדלים כ"ילדים טובים", דהיינו לא נצלנים או שוחרי נקם. וכללית, יש להניח שהתנהגות הילדים היא תוצר החינוך של ההורים, שבמקרים רבים הוא משהו בנוסח "אמא אווזה" שמשאירה את הגוזלים תחת הכנפיים שלה.... ואם אכן כך, הרי שניתן לסכם כי התנהגות הילדים היא משהו שקשור במערכת הערכים של ההורים, והיחסים שלהם עם ילדיהם. את כל המכלול הזה ניתן לעצב מחדש. התוצאה תהיה שההורים יוכלו לנווט את ההתנהגות של ילדיהם לכיוון שונה. במצב של יחסים הדוקים וקירבה פיזית (מתגוררים יחד או קרוב, ונפגשים הרבה) - גיל הילדים אינו משהו שמפריע למשוואה שהצגתי למעלה. בהתאם לדינמיקה המשפחתית ואופי הנפשות הפועלות, טוב להתחיל את ה"דיבור" עם הבן היותר קרוב לאחד ההורים, או הבן הבכור, או הבן היותר עצמאי. טוב גם להופיע כצמד: ההורים ישוחחו יחד, ויציגו לילדים את תפיסת העולם שלהם כלפי מה שצריך להשתנות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם