כמעט מתעלל

הי, אני די צעירה והיו לי טראומות בחיי בתור ילדה שהתמודדתי אתם לבדי ובצורה די מרשימה,חיזק אותי במישורים מסוימים,אך החלטתי שדי והלכתי לטיפול.הדבר הפך אותי לבחורה מאוד רגישה וסגורה וכל פעם שמשהו מתקרב לעולם הרגשי שלי אני מתעלפת/התקפים אפילפטיים.וזה די מפחיד אותי עוד יותר להכניס בחור לחיי...הכרתי בחור שאני לא יודעת איך אבל ידעתי שזה זה על השנייה הראשונה שראיתי אותו והוא עצבן אותי מהרגע הראשון...לאחר תקופה קצרה יצא המרצע מהשק וגיליתי שהבחור לא כל כך תמים,הרגלי המין שלא הפחידו אותי,זה כמעט נהפך לנושא היחיד בשיחה שלו והקיטורים שלו איך וכמה הוא מסכן וכמה הוא סובל בחיים...לאחר שהוא הפך אותי לפח זבל של הסטיות,כל המסיבות פטיש שלו והרגשות שלו,שניסיתי לבלוע את הרוק ולהתמודד בעדינות עם הבחור הוא העז להגיד לי שהוא לא רוצה לתת לי כלום ושזו אשמתי...העפתי אותו,אך אני עדיין חושבת עליו,מתגעגעת לרגעים הטובים ולצדדים יותר יפים של,אני לא צדיקה,ישנם רגעים שאני לא גאה בהם אך אני לא יכולה להתמודד עם העובדה שהוא מאשים אותי שלא הייתי מספיק חזקה ופחות רגישה ושבגלל זה אני עזבתי,לפעמים הרגשתי שהוא כמעט התעלל בי.מה עושים בשביל לשכוח אותו באמת ולהמשיך הלאה.

הי טליה, גם לי קרה לא מזמן סיפור דומה וקצר שהתאוששתי ממנו בזכות ספר טוב שקראתי הנקרא: "למה גברים אוהבים ביצ'יות" של שרי ארגוב, הצלחתי להבין כמה קודים חשובים מאוד בהתנהגות שני המינים שאין ספק שיבהירו לך טוב יותר כיצד המין השני רואה אותנו הנשים. מאחלת לך ה-צ-ל-ח-ה מרובה ותקווה לשינוי טוב, קל ומהיר.