מה עושים שאיין כיוון במציאת עבודה?

אני בשלב עדיין של דיכאון כלשהו אולי בינוני ניראה לי אני לא עובד כרגע כי יש לי תחושות של פסימיות אבל חסר לי , לפעמים מאוד העניין הזה של לצאת מהבית לעבוד , למרות שיש לי מחשבות דכאוניות ששום דבר לא יקרה איתי שאני לא אצליח למשל לצאת ולגור עצמאית כי זה הרבה כסף אבל אני רוצה לצאת לעבוד אבל לא יודע מה יכול באמת לעניין אותי בתור עבודה והכי עצוב ומכאיב שלא כל מה שאני ארצה לעבוד בו אני יוכל להתקבל אליו , את פנטזיות העבודה הכי גדולות שלי לא אוכל לקבל כי איין לי פרוטקציות בימים אלו אני קם כל יום מאוד מאוחר 12 בצהריים כי איין לי מה לעשות בבקרים ואני מעדיף לשכוח את הקיום שלי בשעות האלו ולהעביר אותם בשינה ולהתעלם מיזה שאני חי אבל קשה לי עם זה הרבה פעמים למרות שיש לי התמכרות להיות ער בלילה ולשמוע מוזיקה שזה מרגיע אותי מאוד אבל ביום איין לי קיום אני מרגיש ואני מנותק מהעולם לגמרי וזה רק מחמיר לי את הדכאון בסופו של דבר,,,,, ביום אני מרגיש כאילו מנותק מעולם לא שייך לאנשים הנורמלים , היפים , אני לא ידוע מה לעשות אני לא מצליח לחשוב על משהו שאני מסוגל לעשות בתור עבודה שיחזיק אותי שיגרום לי לרצות לבוא ולעבוד בו ,,, אני מרגיש כלומניק בגלל שאני לא עובד , לא יכול לספר על עצמי לאף אחד , אני מכחיש את זה שטוב לי אבל אני מיוסר ,,,,כי איין ל ימקצוע והעתיד ניראה לי מפחיד מתמיד הארגום שאמרו לעזור לי למצוא תעסוקה מציע עבודות מאוד משעממות וחסרות מעוף ואני יודע שזה ידכא אותי מהר לעבודות שהם מציעים ,,,,,למרות שכל עבודה מכבדת את בעליה אני לא רוצה למות משיעמום זה ישעה לי דכאון ואז שוב בטח אסתגר בבית זה פשוט מלחמה אצלי כל העניין הזה לא יודע מה לעשות יש לי מחשבות אובדניות

מה עושים שבודדים בחיים ואיין כיוון? ככה אני מרגיש, אני מרגיש מאוד בודד בחיים שלי וזה מאוד כואב לי איין לי אחים או אחיות אני לא מצליח למצוא קידום בחיים שלי מרגיש שהם לא הולכים לשום מקום, ישנה בדידות מאוד גדולה עם אנשים בגילי(28) , כלומר איין לי כמעט חברים אמיתיים, ואיין לי כמעט לאן ללכת אני משתדל ללכת למועדון אנוש אבל באים לשם לפעמים זבל אנושי , אנשים ברמה ירודה מאוד , כלומר אנשים עם יכולת שיכלית למשל (לא עם פיגור שכלי) אבל ילדותיים מאוד ושחצנים וכאלו שיש להם הרבה אגו שעושים הרבה רעש ולא משאירים לי הזדמנות גם לדבר או להגיד משהו ואז אני מרגיש בצד וקשה לי שאני בא ולא מוציא מילה כי הם משתלטים עם ילדותיות ושטויות גם על האווירה החברתית וגם על פעילויות בקבוצות ויש גם אחת פסיכית כזו שמשרה אווירת אלימות שם , כלומר מדברת בתוקפנות בגלל שאני לא יודע מה כניראה פרנואידית שרוצים להזיק לה ,,,,ואז אם מישהו אומר לה מישהו שקצת לא ניראה לי היא מדברת בתוקפנות וזה הופך את המקום למגעיל ומפחד מבחינתי ולא נעים לבוא לשם וחבל וזה היה מקום טוב בשבילי והייתה לנו קבוצה נפלאה ולא גדולה למשל של פסיכודרמה והחברה האלו הזבל האנושי נכנסים ועושים צחוק מיזה וזה חבל וכל כך נהנתי מיזה ועכשיו הורסים גם את זה ומשתלטים על הבמה והשיחה ולי איין מקום אחר ללכת בימים האלו שם חולשה קושי ותסבוך אישי ואני מרגיש מאוד בודד ואיין לי ללכת ובא לי פשוט להעלם מרוב תסכול של הרגשת בדידות , אני מרגיש כל כך מנותק מהאנושות כולה,,, איייי זה כואב,,,איין מי שיקבל אותי אליו העיר מלאה אנשים אך אני לא מכיר אף אחד וזה מפחיד לנסות לפתח שיחה עם מישהו/י לא מוכר,,, אני פשוט מרגיש שאני זקוק לאהבה שאיין לי אני מרגיש שאני חי בלי אהבה כבר הרבה זמן וזה קשה מאוד ומעיצב ואני ממורמר ולא יודע מה לעשות,,,,