לא יודעת מה לעשות

אני באה מהמגזר הדתי ופגשתי בחור שאני יוצאת איתו באופן רציני. אותו בחור קצת פחות דתי ממני ובאחת הפגישות אמרתי לו שעל מנת שנמשיך לצאת הוא חייב לקבל על עצמו להיות דתי קצת יותר (הווה אומר להתפלל 3 פעמים ביום, ללבוש ציצית וליטול ידיים). אם לא - נפרד. זה מאחר שאני רוצה בית דתי ולא מסורתי ורוצה שזו תהיה דרך החינוך לילדים שלי ולי ולו אין זמן לבלות במשחקים ולצאת סתם בלי מטרה. אותו בחור אמר לי שהוא לא יודע... וזה תהליך ארוך. קבענו שינסה להתנהג בדרך זו חודש ואז יגיד לי אם הוא יכול להתחייב לכך. שאלתי היא האם להאמין לדבר הזה? האם אפשר לבטוח בדבר כזה? אני מקבלת טלפונים מאחיות שלי "נו ומה אם אחרי שנתיים הוא לא ירצה להתפלל?" ו"מה אם אחרי חתונה הוא יחליט שזה לא מתאים לו?" אני יודעת, וכך גם אמרתי לו שאם אחרי חתונה הוא פתאום יחליט לא לשמור על הדברים זה ידכא אותי כי אני רוצה בית באורח מסוים. בד בבד הוא "פלט" לי במהלך השיחה שיכול להיות שאם הוא יחזור יום אחד מבואס מהעבודה הוא לא ירצה להתפלל אבל זה יעבור לו אחרי כמה ימים. איך אפשר לבטוח בזה? מצד שני אני די מבוגרת (30 פלוס) וזה שידוך שחוזר על עצמו כבר כמה שנים. יצאנו בעבר כבר שתי תקופות - אחת ארוכה. ההורים שלי ואחיות שלי לוחצים עליי לסיים את הסיפור לכאן ולכאן, מתקשרים אליי לעבודה ואני נאלצת לצאת מהמשרד בעצבים כדי להרגע. אני עצמי לא יודעת מה לעשות... האם להאמין לו? לא להאמין לו? להפרד עכשיו? לבדוק את השטח? כל שיחה כזאת של "מה יקרה אם הוא לא ירצה יותר" מורידה לי עוד ברמת הרגשות. כל מחשבה שאם חס וחלילה הוא לא ישמור על ההבטחה גורמת לי לבכות. אני מרגישה כל כך רע עם זה. אמא שלי אומרת שככה מרגישים לפני החלטה כזו גורלית. אני יודעת שזה לא מקום דתי אבל בכל זאת הייתי חייבת לפרוק את כל מה שאני מרגישה אשמח לתשובה.