נמאס לי מהר מידי מעבודות

שלום, אני בשנות העשרים לחיי. התחלתי לעבוד בתיכון אבל מאז ועד היום לא ממש יצא לי להחזיק מעמד בעבודות. מהמשרה הראשונה שלי פיטרו אותי כי לטענתם הייתי חולמנית מידי. ואח"כ היו משרות אחרות שעבדתי בהן ולא החזקתי מעמד מסיבות שונות. אלו בחלקן עבודות שאני בחרתי בהן, עבודות זמניות שלא נמשכו הרבה זמן ובחלקן עבודות שלא הסתדרתי בהן, הן כללו שירות לקוחות ועוד כל מיני דברים שאני מתעבת - ואני מאמינה שזה השפיע. קצת אחרי הצבא עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות ובאופן מסוים אני עד היום עובדת בעבודות יחסית מזדמנות. אני עובדת גם כעצמאית במקצוע חופשי (מספר שנים) העבודות בתחום זה הנן לפי פרויקטים. אבל מאחר ואני מבקשת למצוא עוד פרנסה אני עובדת בעבודות נוספות שפחות או יותר מתאימות לי מבחינת הנסיון אותו צברתי בשנים האחרונות והקירבה למקצוע ה"עיקרי" שלי. אלו לפעמים עבודות מזדמנות, לפעמים ממושכות אבל לפי פרויקטים. בעבר היה לי נחמד הרעיון אבל כיום אני מפחדת כי אני מתבגרת ואני לא רוצה למצוא את עצמי יום אחד בגיל מבוגר יותר ממשיכה לעבוד בעבודות מזדמנות בלי לדעת מה יהיה מחר. אני גם רוצה שתהיה לי עבודה קבועה ובטוחה, כזו שגם הפרנסה תהיה סבירה אני לא יודעת אם נוח לי מצב שבו כל הזמן אני צריכה להיות עם "אצבע על הדופק". לגבי הפרויקטים: אני מקבלת את הפרויקטים בתחילה בהתלהבות רבה, וזה מרשים מאוד את הלקוחות. אפשר לומר שאני "יודעת איך למכור את עצמי" בצורה טובה, יודעת איך אני יכולה להרשים ולקבל את העבודה, אבל זה נגמר מהר מאוד. אני עובדת עכשיו על פרויקט מזה חודש ונמאס לי ברמות שקשה לי לתאר. אני ממש סובלת, עושה מאמצים גדולים לעבוד ולהתאמץ ולפעמים לשווא. אני ממש סולדת מזה, אני מוצאת את עצמי עושה משימה בסלידה רבה. אני גם לא כל כך מתחברת לרעיון של "שירות לקוחות" שהנו חלק מהעבודה- כלומר לדבר עם אנשים, אני שונאת לדבר עם לקוחות. כשאני מדברת איתם זה מרגיש לי לפעמים שאני עושה להם טובה, זה נשמע לפעמים גם בטון דיבור ואני לא יכולה לשלוט בעצמי. אני מרגישה נורא עם זה כי אני לא רוצה להרוס את הפרויקט ומצד שני אני מתעבת את העבודה הזו. נמאס לי ממש, אני מרגישה שאני עושה את כל מה שנוגד את האידאולוגיה שלי, רק בשביל להרוויח כמה שקלים. כבר עמדתי לפרוש אבל אז הציעו לי עוד ולא סירבתי כי אני זקוקה לכסף. אני יודעת שרוב האנשים לא אוהבים את העבודה שלהם, ועדיין הם עובדים בה כי צריך להתפרנס הרי, לא? העניין הוא שאת המקצוע העיקרי שלי אני אוהבת אבל הפרנסה בו קשה. בטח מקובל יהיה להמליץ לי על שינוי מקצוע, אבל זה לא העניין. אני אוהבת את המקצוע שלי (שגם למדתי אותו), חשבתי בעבר על מקצועות נוספים ועדיין בינתיים יש להתסדר עם מה שיש. הרי בוא נגיד את זה ככה: נניח ואני בוחרת במקצוע אחר, זה לא עניין של פתאום "בא לי" אז אני מחליפה וישר עובדת במקצוע הזה. החיים הרי לא כאלה פשוטים. אני צריכה גם תוך כדי הזמן הזה להתפרנס, לממן את המקצוע החדש שלי או את עצמי ובמקצוע החדש אין לי את הניסיון שיש לי במקצוע ה"ישן" מה גם שאני בטוחה שגם ממנו עלול להמאס לי, כי הרי נמאס לי מהכל. אני פשוט לא מצליחה לעבור את זה בלי שנמאס לי. על מה היית ממליץ? מה עלי לעשות?

אבל ד"ר אברהם, אני לא מעוניינת בשינוי מקצוע... תודה על תשובתך יש פתרון אחר?