פרידה

אני בן 46 נשוי+4 . אשתי ואני נשואים כבר 20 שנים. תקופת נישואינו היתה עדה למשברים לא מעטים..חשבתי פעמים רבות על פרידה וזה לא יצא לפועל. בשלוש השנים האחרונות נתגלע גם סכסוך בין אשתי לבין שתי בנותיי. אמם התנהגה אליהן בגסות והתייחסה אליהן כאל משרתות שצריכות למלא אחר הוראותיה בלי הסתייגות. היא נהגה להכות ולהעליב אותן כשסירבו את בקשותיה הבלתי פוסקות לעשות את עבודות הבית באופן אובסיסיבי. לימים היינו ביעוץ זוגי ואצל פסיכולוג שאבחן אצל אשתי אופי של אישה שתלטנית עם חסך רגשי..היא לא ידעה להרעיף אהבה על הבנות ולכן הן התרחקו ממנה רגשית ופיזית.. אני הואשמתי שאני מסית את הבנות ולכן זה הביא למשבר חזק מאוד שהגיער היא תבעה אותי בבית המשפט לענייני משפחה וגם התלוננה נגדי במשטרה בהאשמות סרק קשות מאוד ומהן יצאתי זכאי ע"י בית המשפט. כל זה קרה במהלך החודשים האחרונים ובהם קיבלתי תמיכה גורפת מן המשפחה ומהחברים לכיוון גירושין ופרידה מהאישה האכזרית הזאת.. ככל שהתקרב הדיון בבית המשפט, התמלאתי ברתיעה מפני הפרידה זה היה קשה מאוד לחשוב שאני נפרד מאשתי למרות שאני משוכנע מאוד שאנו צריכים להיפרד.. מבחינתה אני רואה שזה דווקא קל. אינני יודע להסביר מדוע אינני אוזר אומץ ועושה את הצעד הנכון..האם זו תלות כמי שמפתח תלות לסמים.. אולי מפני הפחוד שהיא תתחבר עם בן זוג אחר (הרי ידוע שזהו דבר מקובל וזו זכותה אם אינני חפץ להישאר עימה). אני מאמין במאת האחוזים שטובתי היא להיפרד ממנה.. אבל כאשר אני בא לעשות את זה אני נכשל.. כוחות רגשיים אדירים בתוכי מונעים ממני לעשות זאת. בינתיים אני ממשיך לסבול וזה בלשון של המעטה. אני ידוע כאדם רגשן.. אני מוצף ברגשות ואילו היא אשה נטולת רגש כמעט.. היא כזו פרקטית וחדה כמו סכין. הבנות במהלך המשבר האחרון עמדו לצידי מול תוקפנותה של אמם ובמיוחד כשנעצרתי ללילה .הן האיצו בי כל הזמן להתגרש ממנה, אבל אני סחבתי את זה במשך כל הזמן. הן ראו בי קורבן להתעללותה, ורצו שאני אנצל את מה שנותר לי לחיות עם אישה אחרת. אנא עזרו לי לעזור לעצמי..אני ידוע כאדם הססן מתלבט כרוני ובמיוחד בפני החלטות גורליות..

הכוון של המחשבה הוא נכון , לדעתי , דני , קח ייעוץ מקצועי פסיכולוגי וגם משפטי, כדי ללוות את הביצוע שיהיה קל לך ולבנות לעבור את תקופת המשבר , ואתה תצא גדול