להיות בלתי נשכחת

שלום רב, אני בחורה בת 22 . בת להורים גרושים . לאחר חקירות וצלילות אין סופיות לתוך עצמי (ובעזרת אנשי מקצוע) מצאתי שאני סובלת ממחסור בתשומת לב מהוריי בילדותי (אני הכי קטנה והגחתי לעולם כשלאף אחד כבר לא היה כוח) וזה משפיע על כל צעד שאני עושה בחיי. בשנה האחרונה עבדתי במקום שהסב לי סיפוק רב , הרגשתי שייכת,רצויה, טובה במה שאני עושה ועוד תחושות חיוביות רבות . כעת אני נאלצת לעזוב כדי ללכת וללמוד. ההרגשה קשה מנשוא. רק משום שאני מכריחה את עצמי להיות טכנית אני נמנעת מלבכות. עצוב לי כל כך לעזוב משהו כל כך טוב. קשה לי מאוד לוותר על ההרגשה הנפלאה הזו שקמתי איתה מידי בוקר בשנה האחרונה. יותר מזה, קשה לי עם העובדה שנמצאה לי מחליפה. אומנם לקח הרבה זמן אבל היא נמצאה. בטח לא חשבתי שלא ימצאו אבל המחשבה קשה.. אולי קינאה? בימים האחרונים אני ממש מנסה לחשוב על צעד שישאיר אותי בלתי נשכחת כי עוד יותר אני מפחדת שה"עולם" ישכח ממני שוב.. בקריאה של מה שכתבתי אני רואה שהמילה קשה חוזרת מספר רב. מבקשת עצה להתגבר על המשבר ואפילו רעיון כדי להיות בלתי נשכחת למרות חוסר הבגרות שבכך. סליחה על האורך.