יש לי דכאון קשה בגלל 3 תחומים

אני רוצה לכתוב על 3 תחומים שמאוד קשה לי בגללם כרגע בחיים שלי אני שתדל לא לכתוב הרבה שיהיה אפשר להבין את הכוונה לייעץ, או לנחם מה שתרצו בנושאים של: חוסר עניין ותעסוקה בחיים, בריאות מתדרדרת , והמשך העניין של דיור מוגן,, מתחיל לכתוב

כרגע אני במצב נוראי וזה יוצר אצלי דכאון חמור , ומחשבות שבא לי לדפוק כדור בראש בגלל שאני לא שייך לשום מסגרת יום יומית , איין לי לאן ללכת , אני חסר תכלית , מרגיש מנותק מהעולם , מהמציאות , וזה יוצר אצלי רצון לישון כל היום, הגוף שלי יושן לפחות כל יום עד 2-3 רק אז אני מתעורר אני ער בלילה אם אני רוצה או לא , אייכשהוא הגוף יתרגל לשעות הלילה כי יש בהם מרגוע ושקט (תלוי אם אבא שלי לא רב עם האישה שלו ואיין אלימות בבית שזה קורה גם בלילה איין לי מרגוע), אז איין לי לאן ללכת ביום , הגוף שלי מנוון , ושאני קם השעה 3 אחרי הצהריים, ואז אני רואה שכל היום עבר ואני לחוץ ומרגיש נאחס גדול מאוד ,ותוך זמן קצר שוב מגיע הערב ואני מרגיש שאני לא חי לא מחובר לחיים של כולם אני הרבה פעמים חש שינאה לעולם ולאנשים שאני רואה ברחוב אני מרגיש שהם מוצלחים ואני כשלון, כשלון צורב, כולם עובדים בריאים ומתפקדים ויש להם חיי אהבה מוצלחים ושכר הולם והם מאושרים ובבית יש להם משפחה תומכת , וכולם צוחקים וכולם יש תכלית לחיים ורק אני כמו מסומם הולך ברחוב מנוון, עייף מזיע, מגמגמם לפעמים , מדבר אל עצמי על מתי יהיה טוב? לא יכול לשכוח את הכאב והטראומות, את הפחדים שבדרך את הדברים הנוראים שקרו , את היד המאיימת של אבא, את האלימות בבית לפעמים ואני נועל את הבית אבל מפחד מאוד, ואבא שלי האידיוט רואה כל מיני טרגדיות בחדשות ואומר אוי זה נורא, כמו המיקרה העצוב של רוז הילדה שנעלמה אבל לא רואה שהבן שלו במצב גרוע , הבן שלו שעומד מטר לידו ואבא שלי ממשיך לחשוב רק על עצמו ושופך עליי את הטעויות שהוא עשה עם החברה שלו, ומטיל את האשמה עליי וגורם לי רגשות אשם , (מצטער זלגתי מהנושא אבל הייתי מוכרח), ,,,, בקיצור חוסר החיבור שלי לאיזה מקום טוב שיאכלס אותי , אבל מקום מעניין שיתן לי השראה ועניין אני לא מדבר על עבודה אני מרגיש שאני לא מסוגל לעבוד אני מסומם מדיי מכודורי הרגעה ועייפות כרונית ביום, ובמקום העבודה שלי התפטרתי כי קשה מאוד לפעמים לעבוד שם אנשים לפעמים מאוד קשים לא נחמדים וזה כבר קרה פעמיים עם עובדים שונים, אני לא יודע למה אני שם? מרגיש בחיים כמו אסיר במחנה ריכוז לפעמים, מחנה הריכוז של החיים פתאום אני מתגעגע לבית ספר לקום כל יום ללמוד על דברים חדשים איפה זה עכשיו זה חסר,,,וגם כמה חברים,,,איפה זה היום? ומסכנה חברה שלי פתאום נופל עליי העצב והיא לא מבינה מה קורה לי חשבנו שאהבה תפתור לנו את הבעייה של העצבות אבל זה לא קורה, אני בדכאון דכאון טוטאלי הסברתי לה שהיא לא אשמה וזה משברים איישים שלי ,,,, אני מרגיש שאני צרה בשבילה , אני לא רוצה שהיא תיפול בגללי נפשית , היא רוצה להבין היא רוצה לדעת אבל אני לא רוצה לסחוף אותה איתי לתהום , לדכאון , היא אוהבת אותי ואני גם אבל קשה לי אני לא רוצה למות,,,אני לא רוצה להיות בדכאון אבל איין לי פתרון,,,

הושג צעד משמעותי בעניין הדירה, עובדת סואלית באה ונפגשה עם אבא שלי לפי מה שהבנתי הוא הבין את החשיבות של זה עכשיו אני צריך מהר למצוא דירה שלא עולה יותר מ1200 שקל לחודש אחרת זה כבר יותר מדיי ואני מפחד כי אני לא מבין בתחום אני צריך לחפש בעיתונים, אבא שלי כבר הבין זה צעד גדול אבל עניין הדירה לפי חישוב שלי אחרי ההורדות של המיסים והשכר דירה יהיה לי חסר כל חודש כ600 שקל להשלים למחייה בסיסית של חודש כלומר ל2000 שקל בערך, ויש לי קצת חסכונות אבל אני פוחד מה אעשה שהם יגמרו? אבא שלי לא מביא לי כסף, כרגע כמו שכתבתי למעלה אני לא עובד הפסקתי כי המקום יכול להטריף את הבן אדם ואני בקושי מתפקד במהלך שעות היום אני קם רק ב2 או 3 מחוסר תעסוקה או מקום ללכת אליו... אני אהיה חייב לשוב לעבוד אם אמצא דירה כזאת ומי יודע אולי אאלץ לקנות דברים שחסר כמו מכונת כביסה מקרר ,,,מיטה ,,,, ואם לא אמצא לבד אצטרך לשלם למתווך 1000 שקל אני מאוד רוצה לצאת מהבית זה בטח יתן לי שקט , לא אצטרך יותר לשמוע את הבעיות והטעויות של אבא שלי , ולשמוע כמה שהעולם רע כן הוא גם מדבר תמיד שחורות ואיין לי כוח כבר לשמוע אותו, פעם אחרונה שזה קרה לפני יומיים רציתי לצעוק דיייי או תסתום כבר את הפה, הוא מפיל עליי את הבעיות שלו , לא רואה שגם ככה אני במצוקה וכרגיל חושב על עצמו חולה נפש מזדקן,,,אני חייב לצאת מפה אבל יהיה לי חסר 500 שקל לחודש לפחות אני פשוט פוחד מחוסר מעוני מדלות זה נורא כואב לחיות ככה חוסר במזון חוסר בבגדים חוסר במוצרים בסיסים כן אפילו חוסר בתרבות חדשה זה יכאב לי , דיסקים ספרים אני מאוד רוצה כבר לצאת מהבית זה הזמן הנכון אבל מה יהיה אם אקלע לעוני?