בעניין תעסוקה

שלום, אני בת 35, נשואה + 1. אינני מוצאת את עצמי מבחינה תעסוקתית. כנראה הבעיה נובעת מכך שבבואי ללמוד באוניברסיטה לא נתתי את דעתי על העתיד ומכאן הצרה. הנני בוגרת שני תארים ראשונים. האחד במדעי החברה והשני משפטים. סיימתי בהצטיינות. עקב סיבות אישיות לא עבדתי מאז סיום התואר + התמחות ונוצר לי פער אדיר בקורות החיים, פער של כמעט שלוש שנים!!! למזלי מצאתי עבודה בתחום לפני כחצי שנה ובה אני עובדת. לציין כי החוזה מחודש בכל שנה ומקסימום לארבע שנים. האמת, אני כבר מתחילה למצות את העבודה כי היא דומה לעבודת מתמחה. משעמם לי. אני אדם דינאמי מאוד הזקוק למגע יומיומי עם אנשים. וכאן אין לי את זה. העבודה כרוכה בכתיבה נטו. זהו.העבודה באה איתי הביתה ואין על כך כל תגמול כספי. הבעיה שבגילי (35) רק היום אני שואלת את עצמי שאלות שהיתי לצערי צריכה לשאול את עצמי בצבא או לאחר הצבא לכל היותר. נניח שאלך לאבחון - ונגיע יחדיו למקנה שאני אוהבת את תחום משאבי האנוש בגלל המגע עם אנשים, סיווג, מיון וכד'. השאלה שלי: בהסבה לתחום משאבי אנוש, האם אני צריכה להתחיל מיועצת באחת מחברות כח האדם? זה להתחיל הכל מחדש. כיצד אוכל לא לזרוק את כל העבר שלי? תארים, נסיון, נסיון חיים בכל זאת.?? אני ממש לא יודעת מה לעשות. אודה על כל עצה. תודה וחג שמח!