אדם בתוך עצמו הוא גר, או באיזו עיר סוערת - או באיז

אני סטודנט במכללה בן 25 לומד לתואר יוקרתי, אך יקר לצערי, ולכן נאלץ לעבוד במשרה מלאה ולגור אצל הורי.מתחיל שנה שלישית מתוך 5.. בזמן האחרון מחלחל בי מעין יאוש שכזה, ועולה בי התחושה שהלימודים הם לא הדבר שבו אני צריך להתמקד. לא הייתי בקשר זוגי בערך מגיל 18, ובעוד החברים שסביבי נהנים, חלקם מקיימים מערכות יחסים ארוכות,וחלקם ממערכות יחסים קצרות אך רבות, אני נשאר לבד כבר כבר שנים (פרט למישהי אחת מדהימה שיצאתי איתה חודשיים). אני משוכנע בכך שאני אחד האנשים חברותיים יותר בקרב חבריי ללימודים , יש לי הרבה חברים קרובים, וכמה ידידות, וכשאני ממורמר לפעמים אומרים לי "אחי, לדעתי אתה נראה טוב מאד" (לי זה נשמע אובייקטיבי, אז השתכנעתי). מעבר לזה אני מעט נמוך, 1.68, אולם מעולם זה לא הטריד אותי בשום סיטואצייה, פרט למבחן התוצאה (העגומה), שבו אני לרוב מפחד לגשת, או אולי מפחד יותר מהדחייה בעצם, ולעתים רחוקות אני אפילו מגיע לבית קפה עם מישהי (מהלימודים או העבודה) ואנחנו יושבים מדברים וצוחקים, אבל כנראה משהו שם לא עובד נכון, כי זה מעולם לא התקדם מעבר לכך. תחושת הבדידות הזאת היא עול כבד, היא מעין האשמה שכזאת, ולאט לאט אני מרגיש שהיא מכריעה אותי... בחודשים האחרונים הפסקתי להתנדב בקהילה כמו בעבר, התחלתי לצמצם את משמרות העבודה ולבזבז את חסכונותיי במקום, ולהשקיע פחות בלימודים, ואני מרגיש שאני נכנס לאיזשהו הרס עצמי שכזה, עד שהמצב הזה יפתר או יגמר. אני שוקל לעשות הפסקה מהלימודים, אני מרגיש שאני לא יכול להמשיך יותר בתחומים אחרים, ושזה באמת הדבר שהיום מטריד אותי כבר מעל 90% מהזמן.... התשכנעתי כבר בכך שאתה לא יכול לעשות את אותם הדברים ולצפות הפעם לתוצאה אחרת, אבל באמת שאני כבר לא יודע מה לעשות, ובאיזה דרך לבחור חוץ מ"לעשות משהו אחר"... תודה מראש