מתלבטת מאוד

שלום ד"ר. אני בת 35 ויוצאת עם מישהו בגילי כבר 4 חודשים. כל התקופה הזו הוא בא אלי הביתה. אני לא הייתי אצלו אף פעם.הוא סובל מחרדות ודיכאון ומטופל במרפאה פסיכיאטרית, ע"י תרופות. אמרתי לו שאני רוצה להגיע אליו לראות היכן הוא גר, והוא לא כל כך התלהב. הוא אמר לי שזה רק מיטה ובשביל מה אני צריכה להגיע. (הוא אינו רוצה שאפגש עם אחותו, שהוא איתה בקשרים מעורערים). בנוסף הוא לא כל כך התלהב שאפגש יחד איתו עם הפסיכיאטר שלו. הרגשתי שהוא לא רוצה שאדבר עם הרופא למרות שהתעקשתי לקבל את מס' הטלפון.אני מרגישה שהוא מסתיר ממני דברים ואני לא בטוחה בקשר. הוא אוהב אותי, מצידי אני לא יודעת אם לקרוא לקשר הזה אהבה. הלב שלי לא דופק כשאני רואה אותו, הוא מטלפון, רציני בקשר, מפנק במתנות, כבר בדרך לקנות טבעת.., אנו צוחקים בפגישות ובסה"כ מעבירים את הזמן, אך לעיתים התגובות שלו מלאות שנאה כלפי אנשים וכלפי מסגרת שממונים עליו וזה מרתיע אותי. אני מלאת אהבה ואוהבת אנשים.בכל זאת משהו מפריע לי. מפריע לי שהוא לוקח תרופות,(ואני לא יודעת מתי זה יגמר) ושהוא חושב שהוא נחות מאנשים אחרים. הוא צריך טיפול, אך אומר לי שהוא יחליט מתי להפסיק. כיצד אני יכולה להתחתן איתו אם אני לא יודעת מה מצבו? הוא לא מעודד שאבוא איתו לפגישה, כאילו יש לו מה להסתיר. מפריע לי גם שהוא פשוט מקובע בדברים, אני מוצאת את עצמי מחפשת גברים אחרים במקביל אליו. אני מרגישה שאני בוגדת בו.אמנם לא נכנסתי איתם למיטה,אך בכל זאת אני מרגישה שאני לא יכולה לפתחקשר רציני במקביל אליו. מצד שני אמרתי לוכמה פעמים שאני רוצה להיפרד אך הוא לא מרפה ומטלפן ולא מוכן לוותר., ומדבר על העתיד ושאני אהבת חייו. אני שואלת את עצמי, עצם העובדה שאני מחפשת גברים אחרים כנראה שזה לא מה שאני מחפשת, נוח לי איתו, וזוהי שגרה, אך אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו.בעצם אני בטוחה אני לא יכולה להגיד לו שאני אוהבת אותו. אני לא בטוחה בו. איך אני אחלץ מהמצב שבו אני נמצאת?מצד אחד אני נמצא בקשר, הזמן עובר ואני לא נהיית יותר צעירה,ומצד שני אני מחפשת קשר אחר. תודה על עצתך!

השמרי מכל משמר. מה שאת אומרת אלו הם סימפטומים לא לחיים משותפים .