מבולבלת
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום רב חבר שלי ואני יחד כבר חמש שנים, שנינו בני 23. אני כרגע לומדת ולו יש עבודה קבועה ויציבה. בכל פעם שניסיתי לעלות את עניין מיסוד הקשר נתקלתי בתגובה מתחמקת. בפעם האחרונה הוא אמר שהוא לא מרגיש מוכן לכך ושהוא צריך זמן(לא ברור כמה) אני החברה הראשונה שלו וכמו כן הוא החבר הראשון שלי. אף פעם לא היו לו ידידות, כך שמבחינת נסיון עם בני המין השני חוץ ממני אין לו וכאן הוא מרגיש פספוס. שנינו אוהבים אחד את השני עד מעל הראש, בסיס הקשר הוא חזק ויציב.(אף פעם לא הייתה פרידה או רצון לפרידה), אני יודעת שהוא האחד שלי. אני מוכנה לחכות לו אף גם מפחדת: השעון הביולוגי שלי דופק, אם יגיע למסקנה שצריך להיפרד ולא רוצה למסד את הקשר עוד שנתיים למשל-לא רוצה להגיע למצב הזה. זמן הגג מבחינתי לחתונה הוא עוד שנתיים.(מוכנה לחכות) האם אני מגזימה עם רצונותיי?האם אני יכולה לעזור לו להחליט(לטוב ולרע)?אולי להיפרד לתקופה מסויימת ושייבחן את רגשותיו? עזור לי להגיע להחלטה הנכונה תודה מראש
כמה התחברויות רציניות, דהיינו מערכות יחסים משמעותיות - הינן משהו שבעולמנו המודרני מתקבל כהתנסות חיובית. זה לא אומר שהזוגיות שלך צריכה בהכרח להסתיים, אלא רק שדברים כאלו, לכשהם קורים, יש בהם הרבה פלוסים יחד עם המטענים הרגשיים המכאיבים. ולעניין כללי יותר: נראה לי מאופן הפנייה שלך כי רמת הבטחון העצמי שלך יכולה להנות מחיזוקים, כדי לתת לך את החוסן להתמודד עם חלק מהנושאים שאנשים בוגרים צריכים להיות ערוכים להם. קחי פרופורציות. השעון הביאולוגי של תקופת הסבתות מאחרינו, והוא כבר לא מתקתק בגילאי העשרים וחמש. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם