מבקשת התיחסות

שלום, אני רוצה לשפוך את הלב וגם לקבל עצה, אני נשואה כבר למעלה מעשרים שנה, אם לשניים. יש לי פיצול ברגשות שלי לבעלי. מצד אחד אוהבת ומצד שני לא סובלת. אני מרגישה שהוא נוח לי בחיים ומצד שני אני לא ממש חיה. כשהתחתנתי הייתי אחרי משבר גדול מאוד, איבדתי אח, הייתי מאוד בודדה ונואשת לחום. הוא סיפק לי את החום שהייתי זקוקה לו. החיבור בינינו גם מאוד התאים לחוסר הביטחון שלי ולדימוי עצמי נמוך אעפ שאני מוכשרת ומשכילה ופעם גם נראיתי טוב. יש לי בעיה גדולה עם המשפחה של בעלי. הם אנשים טובים אבל אני לא יכולה להיות במחיצתם יותר מדי. יש שם גם נכות רגשית, גם אדישות, גם נחמדות יתר אלי אעפ שהם יודעים שאני לא ממש סובלת אותם והם כאילו מתעלמים מהרגשות שלי , העיקר שהם יהיו מנומסים ..בקיצור לא קל לי. בעלי יודע שאני לא סובלת את המשפחה שלו ולא מציק לי בעניין. אני לא מזמינה אותם כי אני אהיה בלחץ מזה ולא אוכל לתפקד מהרגע שאזמין עד הרגע שהם יגיעו. המצב לא נוח לי כי הוא יוצר לי דימוי של רעה ואני באמת אדם טוב, אבל הגעתי להחלטה עם עצמי שאם קשה לי אני לא לוחצת על עצמי גם אם ידברו עלי במשפחה ויגידו עלי קלפטע או כדומה, אני יודעת שאני לא. האמת שהייתי מאוד רוצה להתחיל חיים עצמאיים, להתגרש, להתרחק מכל מה שלא מתאים לי, אבל אני לא יכולה לפרק משפחה, כואב לי על הילדים וגם משפחה כל כך חשובה לי של נראה לי שיש לי אומץ. אני כותבת כאן כי בנוסף לבעיה שצינתי יש לי גם הרבה מלחמות נוספות בחזיתות אחרות, כמו בעיות רפואיות שלי, של בני משפחה מדרגה ראשונה, בעיה של חרדה ועוד ולפעמים קשה להתמודד. הייתי רוצה לקבל התיחסות לדברי אם אפשר, במיוחד לגבי הר עם משפחתו של בעלי. האם אני נוהגת נכון שהצבתי גבולות כדי לשמור בעצם על השפיות שלי, גם במחיר שאני לא נחשבת 'כלה' חמה? תודה! בתודה מראש.