עזרה לחולה רעה נושכת

מכירה אני אישה בת כ-62 היתה פועלת במפעל שעבדתי כמזכירה ושמרתי עימה קשר רופף במשך כ26 שנים לאחרונה לקתה בסרטן הלוע כרתו לה לשון ושיחזור מעשנת קשה שמעתי על כך באחד מצילצולי הרופפים. ומאז מנסה אני לעזור לה בביוקרטיה לקבל עזרה כלכלית בתקופה קשה זו היא נתמכת סעד ואני עוזרת לה בכל הניירת. ומהלכת רגלי בין המוסדות הרבים למענה.לא פרס מבקשת אני או תודות. הבעייה שלי עימה שהיא גסה כלפי קוטלת כל טיעון או אמירה שלי או אם אני לא זוכרת משהו שסיפרה לי זועקת זעקות חמס, ובמוסדות גסה לאנשים ובוטה וכשאני נשאלת מי אני שמלווה אותה אומרת אני חברה. וכשאני חוזרת הביתה אני בכעס מתמיד על עצמי למה לי את זה?? צער בעלי חיים אנושיות חמלה אבל גם מכלב נושך נפטרים. מצד אחד הרחמנות מוציאה אותי להמשיך. אבל חוזרת אני כל הזמן חבוטה נפשית. -אנשים שרואים אותה במצבה היום אומרים לה את רואה מה עשית לעצמך עם הסיגריות והיא זועקת איימים לא נכון זה סרטן נדיר זה לא מסיגריות. -אני מזמינה אותה לבוא לביתי בפסח כולנו מסובין ותשובתה בגסות באם תגיעי לדלת ביתי לקחתני לא אפתח לך את הדלת . אין לה איש. -אני מציינת בפניה שעכשיו, ++++++ שעברה את הטיפול בגידול בלשון עליה לטפל בגידול בבטן עונה לי בגסות באם תדברי על זה שוב אטרוק לך את הטלפון. -דוד מבוגר שלה שנפטר דאג שקרוב משפחה ניצול שואה יוריש לה דירה ניתקה עימו קשר כי לא התקשר אליה מספיק. ועוד כועסת למה לא אמרו לה שנפטר בן אדם חולה בן 85 שנתן לה ברכה שכזו בית. וזו ההתחשבנות המכוערת שלה. -יש לה אח אנטיפטי שאין לה קשר עימו שבודק על ידי השכנים אם חיה עדיין כניראה לזכות בירושה הבית. אבל הגברת יידעה אותי שהורישה הבית לבנותיה של חברה שצצה פתאום אחרי 30 שנה מארה"ב . שביתה גרה איתנו באותו ישוב.(כנקמה באח) ולא מושיטה לה שום עזרה בבעיותיה. אפילו שחולה היא במחלה הארורה לא רואה אני למה ממשיכה אני ציינתי פעמים מיספר בפניה שהיא מתנהגת לא יפה ואם חושבת שבכך תקבל שרות יותר טוב. אבל לא מצליחה אני .לבלום זאת.(צריך לקבל כל אחד כפי שהוא האומנם?? גם אדם רע .??? מרגישה אני בדילמה קשה מול מצבה .להתנער או להמשיך. בקיצור בתחושות שלי יש פה בעייה נפשית .בתחושות שלי. הבעייה שלי למה אני מרגישה רע מלנפנף אותה לכל הרוחות כשבכל יציאה שלי לטפל בענייניה אני חוזרת עם כאב ראש מיגרנה מרוב כעס.