חיפה
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אני נשוי כבר 6 חודשים. אשתי בטבעה לא מדברת. קשה מאוד לשבת ביחד ולדבר על נושא ספציפי, מהפשוט ביותר ועד המורכב ביותר. מקסימום היא מוציאה 5 עד 10 מילים בכל עת חפץ אני לדבר איתה על החיים היומיומיים שלנו ועל העתיד המשותף שלנו. לאחרונה הדבר התחיל להציק לי עד כדי כך שאני מרגיש אומלל ואין לי עוד פתרונות וטכניקות כדי לגרות אותה לשוחח.(אני לא חוסך מלקרוא ספרים ושיטות לתקשורות יעילה). בשיחות עם החברות שלה בטלפון, היא מדברת ברצף ובכל פעם אני שומע אותה מדברת עם החברות שלה בטלפון אני מתחיל לקנאות בחברות שלה. אני אומר לעצמי "הלוואי והיא מדברת אית כך". כבר יותר משנתיים אני מעלה את הנושא ומנסה לדבר על מה שמציק לי, אך היא טוענת שהיא מדברת איתי ואני רק מכחיש, ויש לי כוונות סמויות מאחורי כך. לעיתים יש הרגשה שאני נמצא בהלוויה בבית, אם דברתי אז כך היה ואם לא אז דממה ושקט בלתי נסבלים. היא מרבה לישון, בערך 12-16 שעות ביום. לא מעניין אותה מה קורה איתי בעבודה, בחיים. כל מה שמעניין אותה הוא לראות טלוויזיה ולישון. בדרך כלל אני זה שמבשל בבית. כי היא לא יודעת לבשל. היא לא מסודרת לחלוטין בבית. עד שאני הייתי חייב לנג'ס לה כדי לסדר את הדברים ולא לזרוק את החפצים שלה בכל מקום. האמת אני לא יודע מה צריך לעשות, בייחוד שהיא בהיריון עכשיו.
סביר שיש ביניכם סוג של תקשורת שמשום מה מתפרש בעיני אישתך באופן שונה ממה שאתה מפרש. אני מניח שמה שאתה מכנה "ניג'וס" מתקבל אצלה כתוקפנות, שמייצרת עוינות והתכנסות לתוך עצמה או החברות שלה. כדאי לנצל את תקופת ההריון לשינוי מהותי ביחסים ביניכם, כי מה שקרה שנתיים אחורה אינו דומה למה שיקרה הרבה שנים קדימה. היוועצות עם איש/ת מקצוע הוא כיוון אחד, והליכה משותפת לסדנאות תקשורת ולסדנת הכנה ללידה היא כיוון נוסף. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם