מצבי רוח מתחלפים

צהוריים טובים, אני (26) ובן זוגי (28), נמצאים במערכת יחסים די הרבה שנים ולפני כמעט שנתיים עברנו לגור יחד. בן זוגי אדם שמצבי רוח שלו מתחלפים בתדירות יתר ובעיקר למצבי רוח אומללים ומלאי זעם .המצב רוח מעליז ושקט יכול ברגע אחד להפוך לסערת רגשות שגם אם אני באיזה שהוא אופן מנסה להרגיע את הרוחות אחרי משהו שטותי יכול שוב פעם לחזור למצב הקודם ואף חמור יותר. המצבי רוח אלה היו אצלו תמיד רק כשעברנו ביחד ראיתי עד כמה זה חמור וקשה להתמעודד עם זה. בדרך כלל הוא מגיע עצבני מעבודה או משחק כדור רגל בטלויזיה לא היה טוב או שהתחביב שהוא מתעסק (נגינה בגיטרה) לא הלך לו ואז מתחילה החגיגה... הוא מסביר לי התרעיד אותו בעבודה ואני מנסה בסבלנות ובסובלנות להרגיע אותו ולמצוא פתרונות לבעיות. אך, זה אינו עוזר הרבה ואז הוא בשיא הזעם יכול פשוט לשבור איזה שהוא חופץ העומד בדרכו או להכות בקיר עם רגל/יד וזה מסתיים בשתיית כוסית של אלכוהול.. הוא יודע שאני נורא לא אוהבת כשהוא שותה ולכן, מנסה למנוע זאת איך זה מעורר עוד יותר רגשות זעם מצידו. והוא אומר שהוא לא אלכוהליסט אלא הוא שותה מדי פעם שהוא מרגיש בצורך להשתחרר וזה רק נותן לו הרגשה של שיחרור עצבים ולא יותר מזה. שתיית אלכוהול היא אומנם לא בתדירות גבוהה אבל בכל זאת אינה נעימה לי. בערך פעם פעמים בשבוע תלוי בעצבנות. כשהוא בשיא הזעם שלו ומכה חפצים או קיר אני לא אומרת לו כלום כי אני יודעת שזה לא יעזור וגם אני לא יודעת איך להתנהג במצב כזה לכן, אני נותנת לו להרגע לבד. וגם אני ... קצת מפחדת ממנו כשהוא כזה. לא הוא אף פעם לא הרים עלי את היד וגם לא יעשה זאת ואם זה יקרה אז לקשר שלנו מיידית יגעיה סוף. איך אני לא יודעת איך להתנהג ומה לעשות כשהוא ככה. מה שעוזר לו בנוסף לאלכוהול להרגיע את הרוחות זה ספורט .אך גם אחרי ריצה או שחיה הוא יכול להגיע עצבני כי משהו לא הצליח לו. המתקפות הזעם אילו גם הופכות אצלו גם לצעד האחר של מטבע הוא מתחיל להתנהג בילדותיות. המנגנון ההגנה זה, מתבטא אלצו בבדיחות שהוא ממציא וצוחק אליהם לבד ובעוד כל מיני שטיות שעבורו הם מציחקים אך אותי מפחידים.. הוא אומר לי תמיד שאני הרוגע שלו בחיים והוא לא הסתיר ממני שהוא "קצת לא נורמלי" ואם בחרתי בו ואני ממשיכה איתו אז נועדתי" ליסבול אותו". איך הכוחות הנפשים שלי ניגמרים מאז שעברנו הוא נהפך למטופח ויותר רגוע ואני להפך מוטשת נפשית ואינני כבר כזו מטופחת.. מעבר למצבים אילו יש בנינו הסכמה ואהבה איך אינני יודעת איך לעזור לשנינו במצב זה.ככל הנראה הוא מודע על הבעיה שלו אבל אינו רוצה לכחת אחריות לכן, הוא איננו רוצה ללכת ליעוץ פסיכולוגי. הסיבות שאני איתו היא עקב האהבה שיש בינינו וגם אני לא יכולה שוב פעם להתחיל קשר חדש ולא רוצה להשאר לבד כי גילי רק הולך קדימה וגם אני רוצה כמו כולם להקים משפחה.אני מבינה שלא בכל מחיר אני צריכה להחזיק בקשר זה וזה לא נכון גם לעשות. אני רואה אותנו כחתן וכלה וגם ההורים , איך מצידו בנתיים יש לנו זמן והוא לטענתו עדין לא בשל. אמא שלו אמרה לי שהמתקפות זעם היו אצלו גם בגיל ההתבגרות והיא איננה ידעה איך להתמודד איתו במצבים כאלה. התיקווה האחרונה היא העיצה שלכם, אנא תעזרו לי.