שינויים בשאיפות
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום, אני כמעט בת 36. אקדמאית. בצעירותי היה ברור לי שלא אעבוד בפקידות / מזכירות שכן שאיפותי האקדמיות היו גבוהות ביותר. חשבתי שהלימודים יביאו לי גאולה. השקעתי בלימודים כלליים ולאחר הוצאת תואר למדתי לתואר נוסף הפעם עם מקצוע חופשי. אני עובדת כשכירה במקום ציבורי מזה כשנה. כאשר אני עסוקה בניירת שלי אני שומעת ברקע את המזכירות ואני חשה קנאה בהן. נדמה לי פתאום שחייהן הפשוטים נעימים יותר. הן לוקחות לעצמן מספר הפסקות ביום, מפטפטות, צוחקות, משוחחות על הא ודא, בעיקר מה הן קנו או מה הן ראו בטלויזיה אתמול, יכולות שעות לדבר על האח הגדול (בעונה). ויחד עם זאת משתכרות לא רק ביחס לשעות + להשקעה שהן נותנות שם + תנאים סוציאליים שלי אפילו אין. עבודתי לעומתן קשה יותר הן מנטלית, שכן כל דקה שאני בעבודה אני מפעילה את הראש, עיניי במחשב ואני אף סוחבת תיקים מפה לשם בקיצור גם התנאים הפיזיים שלי לא נוחים (עובדת בקומה מתחת לממונה עלי, עולה יורדת במדרגות כל היום). ואז אני שואלת את עצמי, אלוהים, למה היתי צריכה את כל הלימודים הללו, בשעה שאנשים בגילי עובדים מזה כעשור שנים במקום, תקעו יתד במוסדות שונים,.....חושבת שיכולתי להסתפק בתואר הראשון שלי ולמנף אותו... במקום זאת דרדרתי את עצמי אחורה. אני מקנאה אפילו במאבטחים שיושבים במקום, קוראים ספרים, גולשים באינטרנט, לומדים מחוסרי דאגות. אני מתוסכלת עד העצמות.כועסת על עצמי על הטעויות מהעבר. מה לעשות? תודה רבה מראש...............
הפסיכולוגיה התעסוקתית לא המציאה, אלא הסבירה, שכסף הוא לא התיגמול היחיד שהעבודה נותנת. מעמד, עניין, פוטנציאל ביקוש - יכולת להיות גמיש ומועסק במספר רב יותר של עבודות ועיסוקים, וכו' וכו'. תנאי השוק החופשי יודעים לווסת את מכלול הנתונים הללו; כך למשל קברן או נהג אוטו זבל ירוויחו כמעט או לפעמים יותר כמו הבוס שלך, כי הסטטוס המקצועי והחברתי שלהם נמוך; הפקידות יזכו לאין ספור הבלגות על אין ספור איחורים, כי האיגוד המקצועי שלהם חזק וכפיצוי על כך שאינו יכול להשיג תנאים כספיים טובים, הוא מגן על חבריו. ואת נותרת עם התואר והמחויבות ומשכורת מצחיקה, אבל בטח גם עם גאווה בלב כשאת הולכת לאסיפת הורים ונפגשת עם גב' ישראלי שעובדת כזבנית בסופר... ואם זה לא ממש מה שמרנין את ליבך, אז תחביאי את התעודה של התואר השני, ולכי להתראיין למשרת מזכירת הלישכה במקום כזה או אחר. אלו כללי המשחק של כלכלת שוק העבודה. ואפשרות נוספת, ללכת לאן שפנו רבים לפנייך, עם וותק מרשים של עריכת דין, פסיכולוגיה, טייס או כל מקצוע אקדמי אחר: תפתחי עסק משלך, לגידול דגי זהב, או למיחזור זבל והפיכתו לזהב. מה רע בבאסטה של פאלאפל? כבר כעת אני מכין את התשתית לעסק הבא שלי, שיפתח בעוד כעשר שנים: Dr. Soup ואשמח לשותפה עניינית כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום, בהתייחס לתשובתך לענת - 1. תוכל להסביר מה הקשר בין תארים אקדמיים ו"גאווה בלב" ? 2. מדבריך נשמע שזה נחות להתפרנס כזבנית בסופר., או כנהג אוטו זבל. תוכל להסביר מדוע? 3. הארה: אוי לנו אם לא היו נהגי אוטו זבל שמפנים את האשפה מחצרות בתינו. לעיתים אנשי האקדמיה, ביניהם הפסיכולוגים, איכות חייהם ביום יום תלויה בנהגי הזבל יותר מאשר נהגי הזבל תלויים בהם. 4. נכון שיש כללי משחק בכלכלת שוק העבודה שלא תמיד יש בהם הגיון ו/או צדק, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים, אבל חשוב לגלות רגישות או אמפתיה בנושא. בברכה
ענת היקרה יש לי הרגשה שהמזכירות הללו מסתכלות עלייך וחשות קנאה יש יתרונותוחסרונות בכל צד מסכימה איתך שלפעמים יש תשוקה עזה להפוך לראש קטן לפטפט ולעשות דברים בקלילות ראש אך יש אנשים שלאורך זמן לא יחזיקו מעמד ויחושו חוסר סיפוק וריקנות שלא לדבר על בזבוז והתנוונות מוחלטת! עם קריסת השוק חשבתי לעצמי שאתפשר על תפקיד עד שהבנתי שהדבר יוביל לאבדון העצמי שלי.אני לא אומרת שזה נכון לגביי כולם אך תחשבי על זה האם באמת תוכלי להחזיק מעמד זמן רב בחיים פשוטים ונעימים אלו.. ואם כן יש לך את זכות הבחירה :) שיהיה בהצלחה
ענת יקרה כמוני כמוך - רק מהכיוון השני שנים הייתי מזכירה או עסקתי בעבודות שם בעיקר הנחו ונתנו לי הוראות למרות שהפוטנציאל שלי היה מאוד גבוהה וגם כמזכירה תמיד נחשבתי כלא ממומשת ובעלת ראש גדול. תמיד הסתכלתי על הקולגות בדרגות הגבוהות וחשבתי בבטחון שאני יכולה לעשות הרבה יותר מהם וטוב יותר. יותר מזה, חשבתי שהנוכחות שלי כמזכירה עם כלל האחריות שרבצה עליי הייתה משמעותית הרבה יותר במערכת ותסכל להיות מתוגמלת בהבה פחות . הכי קנאתי במעמד. והנה, צלחה דרכי וזוהייתי ע,י המנהלים מקבלי ההחלטות כפוטנציאלית לתפקיד הרבה יותר גדול ממזכירה וכביכול החלום התגשם. קבלתי תפקיד חשוב בו הייתי אחראית על כל מושאי קנאתי והיום אני מרוויחה יותר מהם. אני מאושרת??? כלל וכלל לא ומתפללת לחזור למקום הידידותי שלי כמזכירה, גדולת ראש, שמוערכת בשל היותה אפקטיבית מעבר לתפקידה ולא להיות במקום עם מעמד אבל בגלל שמשלמים לך יותר אז שואבים אותך יותר (בלי פרופורציות) ותמיד זה לא מספיק, ותמיד רוצים מימך עוד. בקיצור - לכל מטבע שני צדדים והמסקנה: להסתכל על חצי הכוס המלאה ולדעת שלכל מטבע שני צדדים ולא כל מה שנוצץ זהב. יכול להיות שהמזכירות במשרדך מתות מקנאה ולכי תסבירי להם שהן טועות. פשוט שימחי בחלקך במיוחד בעידן בו נושא התעסוקה הוא כ"כ קשה.
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
