סיפור חיים אמיתי-אבקש להתייחס לכלל התוכן בבקשה.
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
ד"ר אברהם שלום רב, אני כבן 46 ,גרוש 3 פעמים ויש לי ילדה אחת. בילדותי הייתי ילד מוכה ע"י אבי שמכחיש עד היום את כל העניין וטוען שאני ממציא.("לא היה ולא נברא-מידי פעם נתתי לך סטירה").בגיל 16 ברחתי מהבית בפעם הראשונה עם חברתי הראשונה ולאחר כ-3 שנים נישאנו והתגרשנו עקב בגידה מצידה. חזרתי לבית הורי.מגיל 16 זכור לי כי עבדתי בלילות כיוון שאבי לא נתן לי מאומה. סיימתי לימודי אוניברסיטה כעתודאי. מייד התחלתי לעבוד כשכיר והיתה לי הצלחה בעבודה עד שהעסק בו עבדתי נסגר. המשכתי לעבוד באותו תחום כעצמאי. תוך כדי כך תמיד חיפשתי מערכת יחסים שבדיעבד אני מסביר זאת בחוסר הרצון לחזור לבית הורי וכך גם נישאתי בפעם השניה ומנישואין אלו נולדה ביתי.הקמתי עסק עצמאי באותו תחום שעבדתי קודם לכן והעסק הצליח מאוד עד שנפרץ והעסק התמוטט. כל אותו זמן וכל החיים אבי לא עזר לי במאומה-להיפך,תמיד הוריד לי את המורל ואת השאיפות ואת הרצונות. בבית הורי תמיד היו צעקות ומריבות בין הורי. ידוע לי כי אימי פנתה מספר פעמים לתחנה לאלימות במשפחה אולם לא עשתה מה שייעצו לה מפחד ממנו ואולי תלות כלכלית. כתוצאה מסגירת המפעל פרצה אצלי מחלת הסכיזופרניה שאובחנה ע"י רופאים מומחים וטופלתי ועדיין מטופל תרופתית.התגרשתי ונישאתי בשלישית-שוב נישואין שעלו על שרטון.לאחר ההתמוטטות הנפשית שוב חזרתי בדלית ברירה לבית הורי ובמשך מספר שנים התגוררתי עם הורי כאשר התמיכה היחידה שקיבלתי היתה מצד אימי ומצידו-כלום-כלום-כלום ולהיפך- רדה בי וצעק עלי.לפני מספר חודשים שוב היכה אותי והפעם הגשתי תלונה.לאחריה המליצו לי להתאשפז ואכן הייתי מאושפז מספר ימים ובמהלך האישפוז הומלץ לי לא לחזור ולא להיות במחיצתו וזאת עשיתי. במעט כסף שהיה לי שכרתי דירה אולם נאלצתי לחזור לבית הורי שוב.הבית הוא בית רפאים- אסור לי להביא חבר,ידידה . הסיטואציה שבה אני כותב פנייה זו אולי תמחיש יותר מכל דבר את הנעשה בבית זה. הערב הוא ליל הסדר. אימי ישנה, הוא במשרדו יחד עם הכלבה שלו ואני בחדרי.אין טלפונים,אין חברים-הכל מת.אציין לסיום כי הוא לא נוכח בהלוויה של סבתי ז"ל שהיא אימו. ד"ר- אני רוצה לחיות חיים נורמלים.אני מתגורר בביתם בדלית ברירה עקב מצבי הכלכלי ואני מיואש הוא לא מוכן לעזור לי כלכלית למרות שמצבו הכלכלי היה ועודנו מצוין.. הוא מתעלל בי מילולית והחיים בקרבתו בלתי נסבלים.גם שאני לא מתקרב אליו ולא פונה אליו תמיד הוא מוצא סיבה לצעוק ולריב. מה עלי לעשות? בחברה אני מוכר כאדם טוב וחכם ואני מוערך ואולם ברגע שאני נכנס לבית כל ההערכות הופכות לשליליות מצידו. אודה לך על התייחסותך.
המדור הזה אינו מיועד להיות תחליף לטיפול מקצועי, אלא מקום להיוועצות ראשונית בדבר כיוון ודרך. ישנם דברים רבים שתוכל לעשות לבדך ובעצמך, כדי לשפר את מהלך חייך. כדאי שתקרא כמה שיותר ממה שכתבתי במדור על הסתגלות חברתית, באתר שלי www.dr-joseph.com לכשתגיע להנחיות שלי בדבר 'איבחון עצמי' תוכל לראות שיש גבול למה שגישת 'עשה זאת בעצמך' יכולה להניב. מצבך דורש מעורבות טיפולית תרופתית שמשולבת בתמיכה פסיכולוגית מתמשכת. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
ד"ר אברהם, ראשית ברצוני להודות לך על תשובתך. ברצוני לציין כי תוכן תשובתך היה צפוי כיוון ששמעתי זאת גם מפסיכולוג שהתייעצתי איתו. בעייתי המרכזית הינה כלכלית. טיפול מאין זה שהינך מציע הינו טיפול יקר מה גם שכפי שציינת הנני זקוק לטיפול מתמשך ואין ידי משגת לממן טיפול מאין זה לאורך זמן. האם מוכר לך גוף/מוסד/אדם פרטי ( ואין הכוונה לתחנה לבריאות הנפש אשר זמן ההמתנה בתור הינו כ-3 חודשים, או בית חולים אשר אינו מהווה פתרון כיוון שאינני זקוק לאשפוז ומספיק טיפול אמבולטורי) אשר הנני יכול להיעזר בו? אודה לך על כיוון דרך, בברכה,מ.
כמובן שאני לא איש מקצוע אבל גם אני נמצאת בשלב חיים בו יש אדם המתעקש להקטין, להשפיל ולהפוך אותי ללא נורמלית. במקרה שלי זה בעלי. אתה נשמע בן אדם רגיש ומקסים ולא יכול להיות שבעיות נפשיות של אבא שלך (לא היה בלוויית אימו וכו'....) יהיו מושלכות עליך. קרו לך שרשרת אירועים, צירופי מקרים, שלא מעידים כלום עליך ומסביבך (אבא, אשה...) הצליחו לשכנע אותך שיש לך יד ורגל בעניין ושהבאת את זה על עצמך. כואב לי לשמוע את זה כי גם אותי כמעט הצליחו לשכנע שאני דפוקה ורצו שאלך לטיפולים בזמן שהפוסל, במומו פסל..... תהיה חזק, האמן באמת שלך. אגב, איפה אמא שלך בכל הסיפור.???
לא ברור מדוע לא תמתין בתור, לקבלת טיפול חינמי. האם זו "התנגדות" שהפסיכולוגים אוהבים להזכיר? מכל מקום, פרט לקריאת מה שיש באתר שלי, אין לי עיצה פקרטית אחרת. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם