צריכה תמיכה דחוף.

שלום רב! אני בת 26 ובן זוגי עד לא מכבר בן 28. אנחנו ביחד כחצי שנה. אני מרגישה והרגשתי לאורך כל החצי שנה שאנחנו ביחד , כאילו אני "סוחבת" את מערכת - היחסים. כלומר , לא אוהבת אותו בכלל, לא נמשכת אליו בכלל , מחפשת תירוצים למה לא לבוא לישון אצלו. עד כה , ניסיתי לתת לזמן לעשות את שלו , כי בסה"כ הוא אדם טוב , מלומד , נעים ואני יודעת שהוא יהיה אבא טוב ובעל טוב ( אבא טוב ובעל טוב זה נושא רגיש אצלי במיוחד מאחר שחוויתי מערכת - יחסים אלימה וקשה לפני כ- 7 שנים שהשאירה אותי שבורה ומרוסקת , עם 40% נכות נפשית ולקח לי כמה שנים טובות לשקם את עצמי ובנוסף אין לי משפחה תומכת - אני באה מרקע סוציו-אקונומי בעייתי מאוד). ברם , אתמול הרגשתי שאני כבר לא יכולה להיות איתו וההרגשה דיכאה אותי עד כדי שנפרדתי ממנו. הוא אומר ואני כמובן רואה את זה , ששברתי לו את הלב. העיניין הוא שאני מרגישה מאוד אשמה. אשמה על כך שהוא משתדל מאוד לרצות אותי ועושה המון בשבילי ואני דוחה אותו. הוא פשוט לא עושה לי את זה. אבל... אני לא יכולה לשאת את העובדה שפגעתי בבן - אדם אחר. קשה לי מאוד עם זה. מה עליי לעשות? רק אומר שאני נמצאת עכשיו בתהליך שיקום בבריאות הנפש - עוברת לדירה שכורה עם שותפים לראשונה בחיי ( עוזבת את הבית של "אמא" ) ומתחילה ללמוד. אני מרגישה שהכוחות הנפשיים שלי , המעטים שעוד יש לי - צריכים להיות מופנים לשם , לשיקום. פליז , צריכה תמיכה... תודה.

כפי שאת מתארת את מערכת היחסים הרי שמלכתחילה לא היתה לך משיכה אליו. ההרגשה שאת "סוחבת" את מערכת היחסים אומרת את הכל. את נשמעת אדם טוב ובעלת נשמה טובה וזאת רואים מעצם העובדה שכואב לך עליו. הרגשת האשמה אצלך היא טבעית לחלוטין בהתחשב בעובדה שציינתי קודם שיש לך רגש ונתינה ואינך רוצה לפגוע כי נפגעת בעבר ואת נוהגת כפתגם הידוע-"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". בבריאות הנפש קיים מושג של סל שיקום(לבטח שמעת על כך) ובתוכו מרכיבי דיור,תעסוקה ועוד. הצעתי היא שתתמקדי בעצמך ובשיקום שלך ועצה אישית- אל תעמיסי על עצמך מטלות רבות מדי כי בסופו של דבר תתמוטטי נפשית.(גם כך את שבירה ופגועה). תתמקדי בשיקום והיתר יבוא מאליו. הרבה הרבה בהצלחה ותהיי חזקה עד כמה שאפשר. ישנו שיר של הזמר אברהם טל-"הזמן עושה את שלו"- תשמעי אותו.

תודה רבה על התמיכה :) שבוע טוב.