להלחם או לוותר

לאחרונה הכרתי בחור מדהים - נשמה תאומה שנכנסה לי ללב בצורה בלתי הפיכה. יש בו תכונה אחת שמתסכלת אותי כל פעם מחדש. אם הוא כועס עליי / מאוכזב / נפגע - הוא מוריד החלטה מהירה ומבקש לסגור את הקשר- כשהשיקול הוא ב-100% שיכלי ו-100% התעלמות ממצב הרגש. הוא עובר ממצב אוהב לשונא במהירות האור וחוזר חלילה. עם אחר הייתי מוותרת, אבל איתו אני מרגישה צורך בפעם הראשונה בחיי להאבק על הקשר כי מעבר לקשיים הקטנים נבנה ביננו משהו מיוחד. לאחרונה שוב נותק הקשר לבקשתו ואני אובדת עצות -להלחם או לכבד את בקשתו ולוותר למרות שזה ילווה אותי בכאב זמן רב. לא בטוחה שהוא רוצה שאוותר..... ולא בטוחה שייתן לי להלחם. ייתכן והפעם הוא ניתק את הקשר לתמיד.

אי פעם שאלת את עצמך מדוע? אולי מה שאת מתארת כקשיים קטנים הם לא כל כך קטנים להבנתו?(ואולי לא רק להבנתו אלא אולי גם אחרים שיבואו במקומו לא יראו בכך קשיים קטנים? שאלה למחשבה. הרי אם הוא כועס/מאוכזב/נפגע יש לו בודאי סיבה טובה לכך.תבחני את עצמך במקומו-מה את היית עושה אם פעם אחר פעם היית כועסת/מתאכזבת/נפגעת. לא נעים להיות נפגעת אך הוא לא שונה ממך אם את מתארת אותו כנשמה תאומה. הוא לא עובר ממצב של שונא או אוהב אלא שכנראה את שופטת אותו לא נכון. על פניו לא נראה כי את יודעת להילחם על הקשר הזה או על קשרים בכלל. מעבר לכך: אולי תתני יותר פרטים לגבי "קשיים קטנים" כהגדרתך על מנת שקואי הפורום יביעו את דעתם על אלו "קשיים קטנים" את מדברת או שמא הוא צודק שהוא פועל 100% שכלית למרות שהוא היה רוצה לפעול אחרת לחלוטין אך השכל הישר גובר על הרגש שמן הסתם יש גם לו וכנראה בכמויות. בטוחני כי לאחר שתספקי לקוראי הפורום יותר פרטים הם יוכלו לחוות דעתם בצורה אובייקטיבית יותר באשר את מתארת את המצב מנקודת ראות סובייקטיבית לחלוטין.