יחסי עבודה
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
ד"ר שלום , נקלעתי לסיטואציה מסויימת לא יודעת אם לקרוא לה בעייתית אבל בהחלט לא הופכת אותי אהובת העובדים . אני עובדת במשרד קטן , וזוכרת מהיום שהגעתי איך העובדות סיפרו לי כל מיני דברים על הבוסים , שהאחד טיפש והשני קרציה וההיא שתלטנית ועוד כל מיני "מחמאות" , כמובן שכשהבוסים לא נמצאים יש חגיגה במשרד , מתחילים הריכולים וצחקוקים עליהם . אני יודעת שזה דבר מקובל לעשות , "לרדת" על הבוסים אבל אני מוצאת אותם מקסימים ... אני רואה בהם הרבה טוב , רגישות , איכפתיות ומעריכה הרבה דברים שהם עושים ואומרים ברור שהם לא מושלמים , אבל מכאן ועד כל הירידות האלה... בקיצור לא נוח לי להשתתף בהתקבצות היומית של הריכולים , וכמה פעמים פלטתי משהו בסגנון "לא נכון , הוא / היא דווקא לא כזה/כזו" וזכיתי למבטים המומים . כשקצת שיתפתי פעולה הרגשתי ממש לא נוח והחלטתי פשוט להימנע מהשיחות הללו . מה שקורה הוא שעכשיו אני די אאוטסיידרית ומסתכלים עליי בסוג של חשד... כאילו משהו לא בסדר איתי . לא מצחיקות אותי הבדיחות שלהם על הבוסים , אין לי מה לתרום לצחקוקים האלה אבל ממש לא כיף לי להרגיש בחוץ . זה משרד קטן אז זה ממש מורגש . איך אני אמורה להתנהג?
טוב לשמור על עמדה אישית שניזונה מהתרשמות אישית. ככה היית רוצה שיתיחסו אלייך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם