תת-השגיות תעסוקתית

שלום רב. אני אקדמאית במקצוע חופשי, לומדת בלי הפסקה וצוברת תעודות (גם נהנית מתהליך הלימוד, יש לומר). אני אינטלגנטית לפחות כמו הממוצע, ואולי טיפה יותר, ואני- איך לומר זאת..- כשלון תעסוקתי מוחלט. בת 42 וחסרת כל יכולת לעבוד, כיוון שאני במלכוד- מה שאני מסוגלת בפועל לעשות, נמצא לכאורה הרבה מתחת ל"כישורי". אני אדם יצירתי, אך לא מסוגלת לעבוד במשהו שאינו ב"שטאנץ". תנו לי למיין דואר, לסדר סחורה וכל עבודה אחרת שהיא טכנית וחוזרת על עצמה, ואני פורחת! אך כל עבודה שיש בה הפעלת שיקול דעת, שינויים, יוזמה וכו', אני פשוט לא מסוגלת לעשות. את מה שאני כן מסוגלת לעשות, אני פשוט מתביישת. אחרי כל התארים האלו, להיות קופאית בסופר?... מזה 11 שנים שאני לא עובדת וכמובן שנמצאת בתיסכול אמיתי ומייסר. ההערכה העצמית שלי נפגעה, ניתקי קשרים חברתיים מסויימים (פשוט מבושה. כולם הולכים ומתקדמים סביבי לתפקידים בכירים), שלא לדבר על חשש בסיסי מגיל הפנסיה (כמובן שאין לי חסכון לעת זיקנה). יש שם לתופעה הזו?!? ומה אפשר לעשות איתה, בהנחה שזה מן מבנה אישיות שכזה...