דילמה

שלום, בחרתי במקצוע שמצליח לקיים את נטיות ליבי ושמממש חלק גדול מן החלקים הקיימים בתוכי, עוסקת בו קרוב לעשר שנים- נהנת, מתמסרת, מסופקת ומצליחה בו מאוד. התחושה שלי היא שאולי ביתרונות טמונים גם החסרונות משום שכתוצאה מכך ויתרתי לגמרי על חיי האישיים- מה שמתבטא בעגמומיות, חרדה ודכדוך רב בעתות פגרה וקושי להעסיק את עצמי או להנות מהזמן הפנוי. זכור לי שלפני שהתחלתי לעבוד בו הטרירטוריה של חיי הפרטיים היתה גדולה הרבה יותר וככל שעבר הזמן הלכה והצטמצמה. אני לא יודעת אם יש בכך רווח משני שאולי קשור לקושי לבנות חיים פרטיים ואז בחירה בהשענות על מודל מובנה ובטוח של שגרת עבודה, אבל הבנתי שאני אדם שזקוק לרצף ולשגרה, אולי קצת אובססיבי ושלא מגיב טוב לשינויים. מה עושים...?

תודה על תשובתך- וממנה אני מנסה להבין כמה דברים: העבודה הנוכחית לא יצרה עבורי שום אזורי תסכול- אלא להיפך היא אפשרה לי לבטא כמעט את כל המרכיבים האישיותיים והכישורים שקיימים בי וכן נתנה גם מענה חברתי- ואז לא נותר לי בעצם מה לחדש לעצמי בשעות הפנאי. כי מה שנהגתי לעשות בשעות הפנאי הפך בעצם לעבודה. העבודה התערבבה עם החיים האישיים והפכה את הזהות האישית שלי לזהות מקצועית. אני חשה שאם הייתי בוחרת במקצוע שהיה רחוק מנטיות ליבי אולי טשטוש הגבולות הזה לא היה נוצר. אני לא בטוחה שאני וורקוהולית כמו זה שאני מבטאת חלק מהותי בתוכי, כישור שהיה קיים עוד קודם אבל לא בהתגלמות של מקצוע.

אולי מכיוון שאינני פסיכולוגית, אלא סתם אחת, אני לא בטוחה שבמקרה כזה 'חייבים' לרוץ לפסיכולוג, (גם פסיכולוג יכול להיות וורקוהול..). לפני כן כדאי לנסות לעבוד על עצמך, ואיך?- לבדוק באיזור מגורייך היכן יש הרצאות , חוגים למבוגרים, תערוכות וכד', ולבחור מתוכם מה נראה לך מעניין, ולשריין ביומן שלך פעם, פעמיים בשבוע לאחר שעות העבודה הרגילות, זמן להשתתף בפעילויות כאלו. בנוסף ליצור קשר עם חברים/ות גם מהעבר וליזום פגישות, פעילויות ביחד. פשוט להכריח את עצמך להקדיש זמן לעניינים פרטיים.