נראה לי שאני בדכאון

בס"ד שלום אי בחורה בת 41 לפני שלושה חודשים עמדתי להתחתן עם בחור גרוש.יש לציין שהוא השר הרציני היחיד שהיה לי בחיי. הקשר זרם מצויין נפגשנו כל יום והיינו ממש מאושרים יחד. כחודש לפני החתונה הוא דחה את החתונה בטענה ששיניתי את אופיי והוא רוצה לבדוק עוד קצת. מאוחר יותר כשבועיים אחרי שיחת הדחיה הוא טען שיש לו פחד להתחתן וכי הוא החליט לחיות לבד לפיכך ביקשתי לנתק איתו את הקשר. הוא מצידו ביקש להמשיך את הקשר ולנסות עד ספטמבר ואמר אני מבטיח שבסוף אני אתחתן אתך. קצת חששתי לתת לזה צ'אנס ולקחתי אחריות על ניתוק הקשר. מאז אני לא מפסיקה להאשים את עצמי שאולי לא נתתי לזה מספיק זמן ואולי הייתי צריכה לחכות עד ספטמבר כי מה יצא לי מזה שוב אני לבד. אני מאוד מוטרדת ולא רגועה בכלל לא מפסיקה לבכות בכל הזדמנות . מה עושים?

קודם כל מתעצבת על סיפורך. שנית- האשמה היא סוג של טיח שנכנס דרך החריצים של הספק וחוסר הודאות. את בטח לא היית יכולה לדעת איך באמת יסתיים הסיפור הזה, אבל כנראה שתחושות הבטן שלך הצליחו אולי לנבא תחזית לאור הכרות שלך עם דפוסים של הבחור. תחושת ההחמצה היא אכן איומה אבל לדעתי נשמע שאת חשת מגיע לך סיפור רציני עם המשכיות אותו כנראה הרגשת שלא היית יכולה לקבל בקשר הנוכחי.אולי היה עדיף לקטוע עכשיו מה שהיה נקטע ביסורים קשים יותר בהמשך. כמו כן המסר שאת העברת הוא שאת מעונינת בהתחייבות ומעונינת להלקח ברצינות וזה חשוב כשלעצמו. רק טוב ומקווה בשבילך שתמצאי את הקשר הנכון לך.