פחד מקשרים

דיון מתוך פורום  זוגיות חברה ותעסוקה

30/09/2009 | 20:03 | מאת: ח.א

שלום, אני בן 24, אחרי עבודה או שתיים ומתחיל לחשוב על חיים "של מבוגרים", פרנסה והקמת בית. ב"ה אני מוכשר בהרבה מובנים, גם כשרונות שכליים וגם אנושיים, ומצד שני - אני 'מסובך'. הייתי כבר בטיפולים פסיכולוגיים, ואני נפגש כרגע פגישה חודשית עם פסיכולוג שנקשרתי אליו. התחושה שלי היא שאני מצליח "לעבוד" על כולם, כולל על הפסיכולוג. אני משתמש בכשרונות וחיוכים כדי להסתיר דיכאונות ועצבות תמידית. שוטטתי עכשיו כאן בפורום ולמדתי שעבודה קבועה ונישואים לא מעלימים בעיות כאלה, אפילו להיפך. אני פוחד להיכנס לקשר, "להקסים" מישהי ולגרום לה לטבוע יחד איתי. גם בעבודות שעבדתי הרגשתי שאני נותן אווירה מרירה ולא משתלב. כמו שכתבתי, אני עושה דברים פה ושם, מחפש עבודות ומגורים וכו', אבל דברים כאלה באים לי בקלות, אני מצליח מספיק בחיים כדי להיראות מאושר ולא לספוג ביקורת, אבל לא מוצא שום דבר שבאמת שווה להתאמץ ולהשקיע מבפנים בשבילו. ראיתי תשובות שלכם לנשים מסכנות כאלה, שבעלן בדיכאון. אני לא רוצה להכניס מישהי לפינה הזאת! אולי במצבי רצוי להפחית את הקשרים האנושיים, ובייחוד קשרים לטווח ארוך? מצד שני - הבדידות מאכילה את עצמה, לא? אשמח לעצה טובה, למרות האנונימיות. תודה וכל טוב

לקריאה נוספת והעמקה
30/09/2009 | 20:44 | מאת: אלונה

מרגישה שהצלחת פה להביא בצורה מאוד בהירה מדוייקת וכנה תכנים מאוד מורכבים ועמוקים. הצלחת להבין בגיל יחסית מאוד צעיר שמה שנראה הוא לא בהכרח המהות וטוב שהגעת לסברה הזו עכשיו. זו תמיד שאלה אם זוגיות 'מעכבת' התקדמות ומסתירה מצוקות או דווקא מאפשרת צמיחה והתפתחות. זה נשמע שאתה מצליח לתפקד טוב בזכות היכולות שלך אבל מרגיש שזה מכסה על ריקנות גדולה והפער הזה הופך אפילו את העניין לקשה יותר. וזה נשמע שאתה בדילמה: מצד אחד אתה לא רוצה 'להדביק' את בת זוגתך העתידית ביאוש הזה. אבל מצד שני בלי זוגיות היאוש רק הולך וגדל. אני חושבת שמה שמאפשר טיפול זה מצד אחד לשמור על היציבות בחיים שלך שהיא מאוד חשובה. אל תזלזל במה שבא לך בקלות- היכולת 'להסתדר' בחיים היא מאוד חשובה. אבל מצד שני הוא מאפשר לך להביא את החלקים הפחות מסתגלים שלך בתוך החדר לתת להם מקום- ואולי בהמשך תוכל להרגיש שאתה כבר לא צריך יותר לשחק ולהביא את ה'שקר' הזה. כי יהיה לך מקום בו לא תצטרך יותר להעמיד פנים- מה שיאפשר לך אולי בעתיד להביא אותם גם בחוץ ולא להרגיש שאתה חייב תמיד להיות מושלם. טיפול לדעתי צריך להעשות בצורה סדירה יותר של אחת לשבוע לפחות כדי לסייע ברכישת אמון ולקדם תהליכים אישיים ואז אולי גם המסכות יוכלו לרדת. בהצלחה!

העיצה שלי: תפסיק 'לחפש מהצד' עיצות; דסקס הכל עם הפסיכולוג. מפגש חודשי הוא לא משהו יעיל, ברוב המקרים. כל טוב, ד"ר יוסי ארהם

מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה