דילמה

שלום רב! יש לי חבר מזה מספר חודשים . לבן זוגי יש שני חברים בני גילו (35) , אחד גרוש ואחד רווק . הם חברים מאד קרובים , עושים שבתות ביחד , טיולים , טלפונים והודעות כל הזמן וכו'... אין לי שום דבר נגד החברים או החברות הזו בכלל אך יש לי הרגשה לא כ"כ טובה לגבי התנהגותם איתו . העובדה שאני איתו כנראה לא משפיעה עליהם כהוא זה והם מתנהגים איתו כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם . האחד לא מפסיק להתקשר גם כשהוא יודע שאנחנו ביחד . השני מנסה לגרור אותו לטיולים , פגישות עם חברים ועוד כל מיני דברים שאני לא ממש מעורבת בהם כי זה לא מתאים . יש לציין שהחבר שלי מקדיש לי זמן והרבה פעמים מסנן את השיחות אבל אני מרגישה שהוא קצת נאיבי בכל הסיטואציה הזו . אני לא פרנואידית אבל משהו לא מריח לי טוב עם כל ההתנהגות הזו של החברים . הם יכולים לקבוע לו עובדה , הגענו . ואז להרוס לנו אפשרות לעשות משהו באותו הערב ועוד כל מיני דברים שמריחים לי לא טוב . הוא כמובן לא רואה שום בעיה או כוונה שמסתתרת אני מבינה את זה בעקיפין מהסיטואציה ומשיחות שלי איתו , הוא אוהב אותם מאד ומרעיף עליהם מחמאות אינספור . אני מרגישה שלא נוח להם שחברם האהוב פתאום מבלה כ"כ הרבה זמן איתי . ולהם אין בנות זוג כאמור . בקיצור אני לא יודעת איך להגיד לו את מה שאני מרגישה אם בכלל עליי לאמר משהו . אשמח לכל עצה . בתודה מראש...