האם זה ניתן לשנוי או לא
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
יש לי חבר שנתיים וחצי אנחנו בני 26 אני בעלת רקע בקשרים נוספים שהיו לי ולא לעולם לא היתה חברה ולו ידידה כלום בבית לא קיבל מספיק חום ואהבה מלבד עלבונות לפני מה שנראה לי גם לו חום ואהבה מספקת בעייתי למדי למרות שרואים שהוא צמא למגע של אישה וחום ואהבה הוא בן בכור וכול הסיפוקים והצרכים שהיה צריך קיבל בבית לא חסר לו וסר לו משהו בתקופה האחרונה מזה חצי שנה שמיתי לב לבעיות מוזרות בקשר לגבי דפוסי התהגות וחשיבה שלו כמו שאם למשל אחנו רבים והוא לא מקבל נשיקה וחיבוק ממני כמו ילד קטן אז הוא קם והולך לא מקשיב עושה לי דווקא כיון שלא קיבל את מה שרוצה ואפילו לא מקשיב מתעלם מהתחושות והרגשות שלי לאחר זה מה מתקשר ואומר את צודקת סליחה אולי איזה מאה פעם וכול הזמן אותו סרט אובססיה או מה???. אני מתחרפנת האם יש מצב שדפוס כזה ישתנה אי פעם לטובה?? והן לרעה?? ואיך אפשר להתייחס אליו שאני כועסת אני לא מסוגלת ליצור קריבה קודם אני יורה ואח"כ משלימה ומתפייסת ושנית כול אם אני עושה לא דווקא הוא מחזיר דוקא מה לעשות?? האם יכול להיות שבנאדם חושב בצורה פזיזה מבלי לחשוב האם זה נכון לי.? והאם זה יפגע במישהו ?? ללא כול הגיון זה הגיוני בכלל .?? האם זאת הפרעה ?? איך בנאדם בוגר לא חושב לפני מה שהוא עושה ?? קודם פוגע ואח"כ חושב ?? הוא עושה ומצטער ואומר אני לא מודע למה שאני עושה זה נורמלי כמו ביציאות באין כניסה לא שולט במחשבה וישר יורה החוצה האם יש סכוי שישתנה בכך ??? וכיצד ?? איך עלי להתמודד עם זה גם כן? נוסף לכך קשה לי לקלף אותו לפתוח אותו אני מרגישה שקשה לו לחשוף בפני דברים איך אפשר לשחרר אותו .?? ולגרום לו להיחשף בפני ?? אני מספרת לו הכול עלי?? יש לו גם בעיה של חוסר טקט שמובילה לכעסים נוספים ששוב לא חושב לפני מה שאומר עושה מה עושים ?? כול זה מוביל לתקיעות בזוגיות ולהרס בה אז איך בכול זאת מתמודדים מבלי שאף אחד מאיתנו יפגע אין ברשתנו כסף לטיפול זוגי ואני מיואשת מה לעשות ?? האם זאת אבוססיה ההתהגות שחוזרת על עצמה וכול פעם במצב חר ללא שינוי מעין טבע שני
לא סביר לצפות שמצב כה מורכב יסתייע ע"י כמה שורות של הדרכה כזו או אחרת. אתם זקוקים לאיבחון מקצועי של מערכת היחסים והאישיות שלכם, ואח"כ לתכנית טיפולית של שלושה-שישה חודשים. אם העניין התקציבי מעיק, פנו למחלקה לרווה במקום מגוריכם, ובקשו להשתתף בתכנית של טיפול משפחתי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם