הפסקה במערכת יחסים ארוכה

החבר שלי מזה שלוש שנים, ביקש לקחת הפסקה ממערכת היחסים שלנו, לאחר שביקשתי ממנו לקדם את מערכת היחסים ולעבור לקום ביחד. כמו שאמרתי אנחנו ביחד כבר 3 שנים ושנינו בני 27 עוד מעט. כבר כשנה המצב ביננו לא טוב בגלל שאני מנסה לדבר על העתיד והוא לא מוכן. כל פעם שאני מעלה את הנושא (ורק אני מעלה את הנושא) הוא אומר שהוא אוהב אותי ורוצה לחיות איתי אבל שהוא לא יכול לעזוב את הבית (במשך שנה כל פעם יש לו תירוץ אחר). לאחר שביקשתי ממנו ללכת ליעוץ הוא בחר לקחת הפסקה ממערכת היחסים שלנו. אני רואה בזה צעד בלתי בוגר וכהחלטה על פרידה. אם הוא יתקשר או יחליט לחדש את מערכת היחסים האם עלי להרשות לו לחזור לחיי? האם עלי להציב תנאים? האם יש סיכוי שהוא יתבגר או שעדיף לי פשוט לוותר?

לדעתי הבחור פרש כנפיים! אם הוא היה רציני באמת הוא היה עובר לגור איתך. אני יכולה לספר לך שני סיפורים מחיי ותחליטי את איזה השלכות את מקשרת אותן למצבך. סיפור ראשון: היה כשהייתי בת 24, היה לי חבר שמאד אהבתי וגם הוא עשה לי טריקים כאלו;הלך וחזר בכל פעם עם הבטחה יותר מוצלחת מקודמתה. מכיון שאהבתי אותו מאד, קיבלתי אותו בכל פעם מחדש.אחרי מספר פעמים, לבסוף העפתי אותו ומחקתי אותו מחיי.אם הייתי מקשיבה לעצות יקיריי, הייתי בודאי אוכלת את הלב בתחושת פספוס לכל חיי. אך מכיון שלא הקשבתי להם קיבלתי בכל פעם סטירת לחי חדשה. היום, בדיעבד,כשאני מסתכלת לאחור ולמרות עוגמת הנפש הרבה שחוויתי אני זוקפת זאת לזכותי. כמו שאומרים:מה שלא הורג אותך, מחשל אותך. ואכן כך היה! התחזקתי והחכמתי וזה עזר לי בהמשך דרכי. סיפור שני:שלוש שנים גרנו אני ובעלי (כיום)ביחד וגם אני בשנה השלישית התחלתי לנדנד לו על חתונה (הייתי בת 29).בכל פעם שהתחלתי לדבר על הנושא הוא היה נכנס ללחץ. בתום שלוש השנים הודעתי לו חגיגית שאם אין בכוונתו לממש נישואין בעתיד הקרוב אזיי אני עוזבת. ובאמת כך עשיתי. בקושי חלפה יממה והבחור הגיע על ארבע עם טבעת נישואין ביד. אני הרשיתי לעצמי לאיים עליו כי הרגשתי בליבי שזה לא הסוף. היום אנחנו נשואים כבר שמונה שנים +2 ואני יכולה לומר לך באמת ובתמים שחיינו מאושרים. תסיקי לך את המסקנות מסיפורים מקוצרים אלו ומקווה בשבילך שתגיעי להחלטות נבונות. בהצלחה!!

טלי חמודה! אני ממש בדעה של זו שכתבה לך לפני ואני מההבט של אמא לבחורה בגילך. ביתי גם יצאה/חיה/גרה עם החבר במשך שלוש שנים. אנחנו כהורים הרגשנו שהבחור לא בשבילה וכי הוא סתם מעביר איתה את הזמן. אחד הסימנים לכך או ההוכחות, תקראי לזה איך שתרצי, היה שהוא לא ביקר בביתנו כלל מה שלדעתי מוכיח את רצינות הבחור לגבי המשך יחסים ממוסדים עם בת הזוג. את בטח מכירה את זה שבחורה בגילכן לא ממש מקשיבה להורים ואנחנו הנחנו לה מתוך כאב גדול. בסופו של דבר אחרי תקופה של שלוש שנים של און אנד אוף, של מצבי רוח מצידו והפסקות וכולי מה שגרם לפירוד הסופי ביניהם היה זה שהוא נפנף אותה סופית. לולא זאת היא עוד היתה ממשיכה להיות שפוטה שלו ושל מצבי רוחו ושבויה באהבה מטופשת לבחור שלא החשיב אותה במיוחד למרות שתמיד אמר לה שהוא כן. (בסופו של דבר מה שקובע הם המעשים ולא המילים). כמובן שאינך חייבת לקבל את עצתי. הרי תמיד אנחנו מקווים שהענינים יסתדרו. אבל מתוך הסיפור שלך אפשר להסיק שלבחור אין כוונות רציניות כלפיך וחבל לך על הזמן. עם כל הכאב כדאי שאת תנפנפי אותו ראשונה ולא הוא . את תתגברי. ישנם עוד בחורים שישמחו להשיב לך אהבה. מה שחשוב הוא שקודם כל תלמדי את לאהוב את עצמך ואז תקבלי אהבה מהסביבה/בחורים. למה שלא יזלזלו בך אם את עצמך מזלזלת בעצמך? שיהיה לך רק טוב, מתוקה.

תודה רבה שענית לי. הענין הוא שאני יודעת מה אני רוצה. זה הוא שלא בטוח. כבר שנה שאני מנסה לגרום לו לדבר איתי, בדיוק על הנושאים שאתה רשמת. עם הצלחה חלקית בלבד. בסוף החלטנו על כך שהוא ידבר עם פסיכולוג לנסות להבין מי מהות הפחדים שלו. אבל זה לא עוזר לו ובטח שלא לנו, כי היא ממשיך "להתעלם" מהצרכים שלי. אני מאוד צריכה לדבר על מה שיקרה ולאן אנחנו הולכים. הצעתי לו לככת בנוסף גם ליעוץ זוגי, הוא לא הסכים והפתרון שלו היה לקחת הפסקה ממערכת היחסים. האם עלי להתנות חזרה בתנאים? ביעוץ? האם כדאי לי בכלל לחזור, אם כך הוא מתייחס אלי כבר שנה?