אהבה מטורפת!

דיון מתוך פורום  זוגיות חברה ותעסוקה

01/03/2010 | 16:21 | מאת: רחלי

אני בכיתה יא', בת 17 וחצי. בתחילת שנה פגשתי בחור, שעובד בחנות כלשהי. הוקסמתי! ממש הרגשתי שונה, וזה אחרי שהייתי מאוהבת בשנה שעברה במישהו שגדול ממני בשנה בבית הספר שלי. כל כך התאמצתי לשכוח אותו עד שהבחור הזה הגיע. הוא גרם לי, ועדיין, לא לחשוב עליו יותר וממש לסלק אותו מחיי, את אותו הילד. התברר לי שהוריי מכירים אותו ואת המשפחה שלו. אבא שלו עבד עם אבא שלי לפני המון המון זמן. וגם הוא זיהה אותו. באוקטובר, הבחור הזה הגיע לבית הספר שלי. הוא בא לעשות שם סטאז', יחד עם יועצת חטיבה עליונה שלנו. כן, סטודנט. לתואר שני. בהתחלה, כשפגשתי בו, חשבתי שאין לו יותר מ-20 אבל כשנודע לי בן כמה הוא באמת (בן 26) אז הבנתי כמה טעיתי. הבחור דתי, לא דתי חרדי, משפחתו לא דתייה, אבל הוא חובש כיפה סרוגה. בן אדם צנוע, שומר מצוות וכל זה. אני חילונית, אבל מסורתית. מאז אותו יום יש לו יום קבוע שהוא מגיע לבית הספר. אנחנו נפגשים שם המון, והוא מדבר איתי. שואל מה קורה וכאלה. מה, אנחנו מכירים הרי חחחח כל המצב הזה לא נעים לי. בבית הספר הוא נמצא על תקן צוות, ואני כל כך חוששת שיעיפו אותו כשיראו אותנו מדברים פה ושם.. לפני שבוע היה תרגיל של פיקוד העורף ביום חמישי. הוא הגיע עם היועצת. ישבתי עם חברות שלי וסיפרתי להם עליו. וכל הזמן הזה שהיינו שם בחוץ הוא עמד והביט בי, ואני עליו גם הבטתי בו וככה זה נמשך עד סוף התרגיל. באיזה שהוא שלב הרגשתי שהוא מנסה לרמוז לי לבוא ולשבת לידו, לדבר איתו. ולא יכולתי, חצי מהבית ספר נכח שם, זה אסור. והרגשתי קצת אכזבה בפניו. יכול להיות שהוא הרגיש שאני מאוהבת בו? היה שלב שגם הוא עמד מולי ממש סנטימטר לידי, והביט בי. ואני תקעתי את העיניים באדמה, הייתי נבוכה נורא. והוא הלך מאוכזב, כאילו ציפה שאדבר.. החברות שלי, שבכלל חשבו שהוא ילד, אמרו לי לגשת לדבר איתו בלי שאף אחד ישים לב על סתם עניין, לעשות את ה"הצעד הראשון" כביכול איתו. ובאמת, בסוף התרגיל כשכולם כבר חזרו לכיתות ניגשתי אליו ודיברתי איתו על ענייני עבודה במקום שבו הוא עובד. התעניינתי אם נערה בגילי יכולה לעבוד שם. והוא דיבר ודיבר ודיבר והסביר לי על המשמעות של עבודה, על התחייבות אליה. הוא הסביר לי גם שחשוב שבתקופה כזאת אני לא אפסיד לימודים בגלל שעות עבודה וכאלה. ממש, לא נתן לי להשחיל מילה. והרגשתי בשיחה הזאת שלנו, משהו אדיר! כימיה ענקית, כאילו אנחנו משלימים אחד את השני. הוא דיבר ואני החזרתי, ואני דיברתי והוא החזיר, והכל ברגוע ואשכרה זרם.. כשנגמרה השיחה וחזרתי לכיתה הרגשתי כל כך טוב עם הצעד הראשון הזה. הרגשתי מאוהבת!!!! אני פשוט מאוהבת, בבחור בן 26! זה מטורף! מה אני עושה?

לקריאה נוספת והעמקה

קחי את העניין כחלק מגיל ההתבגרות... מתאהבים עם המורה, הפסיכולוג, שחקן הקולנוע וכו' וכו'... כמו בסרטים, אבל לא נכנסים למסך עצמו. ובגילך (ונניח שגדלת והגעת ל 18) את כבר יודעת מספיק מתמטיקה כדי לחשב שההפרש בין 18 ל 26 זה 8 וכשמחלקים את זה ל 18 זה 45% שזה כמעט חצי.ותוכלי גם לחלק 26 ב 18 ותמצאי שזה קרוב ל אחד וחצי. את לא צריכה להיות עם תואר דוקטור בפסיכולוגיה כדי לדעת שההפרש הזה מייצר, מבחינה פסיכולוגית, שני עולמות. ראוי ורצוי שתשאפי לזוגיות שוויונית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה