אכפתיות גם כשזה לא בידיים שלי ...

המקרה שלי קצת מסובך אבל אתאר את עיקר הסיבה שבגללה אני חש כאב גדול כבר כמה חודשים... אני וחברתי נפרדנו לפני כשלושה חודשים, היו נסיונות חוזרים ונשנים להחזיר אותה אליי כאשר בנסיון האחרון היא הסכימה לנסות (מה שנמשך לא יותר משבוע) ובמהלכו אף שכבנו. בדיוק לאחר האקט המיני היא שאלה הם לא "עשיתי כלום עם אף אחת" במשך הזמן שאנו פרודים וכמובן שעניתי שלא משום שאני עדיין אוהב אותה ולא מסוגל להסתכל על אף אחת אחרת בטח שלא להיות במיטה ! שאלתי בחזרה בתמהון "למה את עשית משהו ?" והיא ענתה כן ואף סיפרה לי את המקרה... המקרה היה מזעזע להחריד ופשוט גם יחד, היא שכבה עם בחור זר לחלוטין רק לאחר חמישה ימיי היכרות איתו וחודש אחרי שנפרדנו... מאותה נקודה ועד היום אני טרוד מזה וכל הזמן רצות לי בראש תמונות שלה עם מישהו אחר במיטה, שבור עם המון מחשבות ומשמעויות של העניין... "האם לא הזיז לה שנפרדנו ?" "האם היא בכלל אהבה אותי ? אם לא, מדוע נתנה לי את ההרגשה הזו?" "לא ריגשתי מספיק ?- לא יכלת לקרוא לי לאקט הזה ?" "למה לעזאזל הייתי צריך להשקיע את כל האהבה שלי אליך ולקבל ממך את זה רק אחרי חודש ואותו אחד שלא עשה כלום כבר זימנת אותו למיטה ?!?!" "לא אכפת לך מגוף שלך? המקדש הפרטי שלך שאת מכניסה לתוכו אדם זר שלא נתן לך כלום ומי שנתן לך את אהבה הכי גדולה בעולם את פוגעת בו ככה ?" היא הסבירה שזה היה פשוט מתוך יצר ונטול רגשות גם לא אליי וגם לא אליו, התייעצתי ושאלתי והגעתי למסקנה שהיא גם לא עשתה את זה כריבאונד עליי משום שהיא לא ממש אהבה אותי לקראת סיום הקשר אז בטח שלא חודש לאחריו.... אני עושה מזה עניין ואני שלם עם זה כי סקס זה הדבר הכי אינטימי וחשוב שיש לבן אדם, כמובן שיש כאלו שבוחרים בגישת הסטוצים אך לא בסיטואציות כמו שלי ! אני כל הזמן חושב מחשבות טורדניות על איך כל הקשר שלי ושלה היא נתנה לי את ההרגשה ואף ציינה לא פעם שהיא ממש לא כזו ועושה את הדברים האלו מתוך קשר , אני מרגיש מזוייף ופגוע ואני יודע שזה לגיטימי אבל זה לא יוצא לי מהראש !! אני מבין את כל המשמעויות של מה שהיא עשתה ואין לי כל כך מה לעשות איתם אבל זה כבר הופך נושא מטריד במיוחד שאני לא מבין איך עדיין כל כך אכפת לי ממשהו שכבר לא שלי ולא יהיה גם... יכול להיות שזה עדיין בגלל שזה טרי וזה יעבור אבל אני לא יודע איך להתמודד עם זה ברגעים שזה תוקף אותי ומכניס אותי לדיכאון ומשפיע על כל סדר היום שלי... זה ממש מציק ומעיק כל האכפתיות שלי לעניין אני כבר מייחל לרגע שזה כבר לא יזיז לי, אז למי שיש עצות הן יתקבלו בברכה ואף יעזרו! תודה לעונים....

שבעקבות המקרה והפרידה התחלתי טיפול פסיכולוגי, התחלתי באימון אישי וכתיבת יומן תובנות ודרכים לצמוח, התחלתי לחזור ולהתחבר לאנשים ולדבר עם חברים שמעלים לי את מצב הרוח והתחלתי בשינוי עצמי גדול .... בקיצור אני מעסיק את עצמי ולא יושב בחיבוק ידיים, אבל עדיין המחשבות עדיין לא עוזבות את הראש ומפילות את כל העשיה הזו למטה...