יעוץ - לחץ מההורים לפני חתונה

אני בת 28 ובן זוגי בן 32, הכרנו לפני 7 חודשים והכל פשוט התחבר מדהים. אנחנו מרגישים נפלא והחלטנו להתחתן. הזמן כנראה הפעם לא שיחק תפקיד ובעוד חודשיים בעזרת השם נפסע יחד לעבר החופה. המשפחות שלנו גרות במרחק נסיעה 40 דקות כרגע מאיתנו (מצב זמני בגלל נוחות של קרבה למקומות העבודה שלנו) ולכן נוצר מצב שההורים שלנו רואים אותנו יחד פעם בשבועיים (אני נוסעת גם לבד באמצע שבוע לבקר). אנחנו שוכרים דירה קטנה ונוחה המתאימה לצרכים שלנו כרגע. המשפחה שלו מקבלת את המצב של המרחק וחוץ מלומר שהם מתגעגעים אין בכלל הפעלת לחץ מצידם, אבל ההורים שלי מאוד קשה להם המצב החדש - הכל קרה להם כל כך מהר, וגם אני הבכורה שעזבה את הבית, וקשה להם שאין להם המון זמן איתנו יחד. הם נורא רוצים לשמוח איתנו לפני החתונה, הדירה שאנחנו גרים בה עכשיו לא מוצאת חן בעיניהם והם לא חושבים שזה ראוי שחתן וכלה יגורו בבית כזה ורוצים מאוד לעזור לנו להשכיר דירה נאותה יותר וקרובה יותר אליהם (בן הזוג שלי אמר שאחרי החתונה ננסה להכנס להריון ואז נחפש דירה להשכרה קרוב אליהם). בחופשת הפסח היינו גם איתם, וגם עם חברים, וגם קצת סידורים והם כועסים שהם בקושי ראו את הבן זוג שלי ושזה ממש לא הגיוני שאנחנו באים רק ליום שישי פעם בשבועיים ולא נשארים לישון עד שבת. כל המילים שאמרתי כדי להרגיע, כמה שאני מנסה להקל, אני מרגישה שאני עושה את המקסימום שלי אבל עדיין לא מצליחה לגרום להם נחת... והם ראויים לנחת הזו כי הם מדהימים. בן הזוג שלי אוהב את "הפינה שלו" וכלל לא מגביל אותי בלצאת, לבקר, משפחה, חברים... אבל הוא אוהב לחזור לפינה שלו. הוא מאוד אוהב את המשפחות שלנו אבל צריך לחזור הביתה לחיים שלו. אצל ההורים שלי זה מתפרש כמרחק וכזלזול כי הם בקושי רואים אותו לטענתם. לי ממש נמאס להיות באמצע, כל הזמן להרגיע את ההורים שלי, וכל הזמן למשוך אותו להשאר יותר ולבקר יותר. המצב גם ככה לחוץ ומרגש בתקופה הזו ואני מרגישה שאני לא מתמודדת טוב עם הסיטואציות הללו. כל עזרה ועצה תתקבל בברכה. תודה!!

רוית, אמנם אני לא מומחית בייעוץ, אבל יודעת שקשה לתת עצות לאנשים שהווי החיים שלהם הוא כזה (ביקורים תכופים ונוכחות ארוכת זמן כולל שינה, כי אחרת זה "לא נחשב") וקשה להם להבין שלא כל אחד רגיל ומתאים לו לשנות את הווי החיים שלו שהוא אחר...שונה משלהם. אני בהחלט מבינה את בן הזוג שלך שמתאים לו לבקר ביקורים קצרים במסגרת המשפחה , אבל רוצה וכך טוב לו - לחזור לישון בביתו הוא. אישית אני מבינה זאת כי גם אני כזאת :-) אני יכולה לומר לך שמעולם לא העברתי שנת לילה אצל הורי בן הזוג ואותו הדבר מהצד השני, ושום דבר רע לא קרה מזה. אם הייתי במקומך, הייתי מנסה בכל צורה שהיא להסביר להורי שבן הזוג לא רגיל לצורת האירוח שהם היו רוצים לארח אותו, וזה לא אומר דבר לגבי זלזול, והלוואי וזו תהיה ה"בעיה" היחידה אתו, או ה"חסרון" היחיד שתמצאו בו. (בעיני זה כלל לא חסרון..). הייתי מסבירה להם שכדאי שיהיו מאושרים שאת מאושרת וטוב לך עם החבר. מה שחשוב זה 'איכות' הקשר איתם ולא 'כמות' הקשר. מאחלת לך כל טוב.

ותודה על התגובה הקודמת של אביבה.