תחרותיות יתר

שלום, אני באמצע שנות השלושים לחיי. לכאורה הכל נורמלי אצלי, עובדת, משפחה, אקדמאית. לא מאוהבת בעבודה שלי. היום ליד כניסת הבית, פגשתי בסבתא צעירה אשר שומרת על נכדה התינוק בזמן שבתה עובדת. אותה אשה היא אשת חינוך ואף היתה מנהלת בי"ס אשר פרשה על מנת לטפל בנכדה. רק הסיפור הזה עורר בי קנאה עזה בבת שלה כי גם אני לאחר לידה ודואגת מה יהיה עם התינוקת בתינוקיה. אבל זה פחות קריטי.את זה הסבתא סיפרה לי כבר לפני מספר חודשים. היום היא סיפרה לי במה עוסקת בתה, מהי השכלתה וכן סיפרה לי שהיא (הסבתא) המליצה לבת לא לבזבז זמן לאחר צבא ובקיצור הכווינה את בתה לכיוון לימודים והיום הבת מיישמת את לימודיה (תואר שני) עובדת בחברה פרטית. האשה החלה לספר לי את תנאי עבודתה של בתה מבלי ששאלתי בכלל והחלה לומר שהיא מקבלת משכורת גבוהה, רכב, דלק חופשי, החזקת רכב, ביגוד (רוכשת ומביאה חשבוניות) והבת אף מסופקת בעבודתה. כשהיתי צעירה, סיפורים כאלה כלל לא דיברו אלי. זה היה כאילו לספר לי כמה מרוויח ראש ממשלה או שחקן בהוליווד, כלומר ממש לא מזיז לי ואף בזתי למי שמשווה וכו'. היום כשהאשה סיפרה לי הרגשתי שאני בוכה מבפנים. קינאתי בבחורה עד מעמקי נשמתי. אני בטוחה שהיא אינה מוכשרת, מוצלחת, יפה או חכמה ממני (ראיתי אותה פעם) אך הקנאה שלי היא שאותה אם ידעה לכוון את בתה. אני באתי מבית קשה יום, מרובה ילדים ומרובה בעיות שלימים הפכו לטרגדיות ולמעשה עד גיל 25 היתי כמו זומבי לאחר הלם מהטרגדיות שחווינו בבית בתוך זמן קצר איבדנו שני אחים בוגרים שלי (אחות שהיתי קשורה אליה ואח נוסף). עקב כך התעכבתי בהתפתחותי כמעט בעשור לדעתי. רק בשנים האחרונות אני חושבת על מה היתי באמת רוצה לעשות ולא משלימה עם זה שבגילאים הרלבנטיים לא היתי פנויה לכך אלא לצרות שבבית. לציין כי למדתי שני תארים באוניברסיטה, שני תארים ראשונים בהצטיינות. אני כן עובדת אך לא ממש מתחברת לעבודה. היא אינה נוגעת בכישוריי. הקנאה היא תופעת לוואי מאד קשה של הנסיבות שתארתי לעיל. הקנאה מעייפת אותי כל כי סיפור כזה לא נותן לי מנוח ומדיר שינה ממני. ממש כך... מה לעשות?